עדכון לכל נפגעי ריאליטי – משיקולי בית משפט נדחה קדם המשפט שהיה מתוכנן ליום 26.3.12 למועד חדש 23.4.12 שעה 10:00 בבית המשפט המחוזי בירושלים                                      

לכל הלקוחות שלום התיק קבוע לקדם משפט ביום 26.3.12 בשעה 09:00  בבית המשפט המחוזי בירושלים אצל כב' השופט וינוגרד

 

בבית המשפט המחוזי                                                    ת.א _________

               בירושלים

  בענין:

               

                            אחיה נגר ו-455 אח'

                       כולם ע"י ב"כ עוה"ד עובדיה גבאי ו/או מיכאל דבורין

                        ו/או עובדיה כהן ו/או יצחק בם 

                       מרח' אוליצור 4 ירושלים ת.ד 68077 מיקוד 91680

                        טלפון:  077-8150041  ;  פקס: 02-6738931

                                                                                                                                               "התובעים"

 

- נגד –

1. 1.      אהרן פרל

באמצעות שירות בתי הסוהר

 

1. 2.      לימור עינת

מרח' אלמוגן 2/5 מודיעין

 

1. 3.      בנק הפועלים בע"מ

שד' רוטשילד 50 תל אביב יפו 66883

 

1. 4.      המפקח על הבנקים

רחוב בנק ישראל (פינת רחוב קפלן), קרית הממשלה, ירושלים

ת"ד 780 ירושלים 91007

 

1. 5.      הממונה על הגנת הצרכן במשרד התמ"ת

רחוב בנק ישראל 5, ירושלים

 

1. 6.      משטרת ישראל

מרח' סלמה 18 יפו – ת"א

 

1. 7.      רשות המיסים (שלטונות מע"מ + מס הכנסה) (תביעה למתן חשבונות)

בניין ג'נרי רח' בנק ישראל 5 ירושלים

 

1. 8.      אייל פרל

מדרך ראשונים 37 רמת השרון

1. 9.      יהודה אבקסיס

 

10. אבי אבקסיס

11. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

דרך השלום 53 גבעתיים

1. עו"ד ברק מלכית

מרח' ז'בוטינסקי 7, ר"ג.

1. אבי פינס

14. אבי בן ארויה

 

15. ירון מור ,

 

מהות התביעה: אזרחית, כספית, נזיקית

סכום התביעה: 45,376,946 ₪

 

כתב תביעה

 

 

הקדמה:

1. 1.                      עניינה של תביעה זו בנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה ממעשה הונאה ומרמה שהגו והוציאו לפועל הנתבעים 1-2 יחד ולחוד לאורך תקופה של כ-4 שנים באמצעות אגד חברות תרמיתי שכונה על ידם "קבוצת ריאליטי" ובאמצעות מחדלים ומעשים רשלניים של כלל הגורמים הנתבעים בתביעה זו.
2. 2.                      על-פי הנתונים הקיימים בידי התובעים אשר אומתו גם עם הערכות המשטרה מדובר במאות רבות של נפגעים אשר נפלו קורבן לתרמית בסכומים שונים, חלקם בסכומים של עשרות אלפי שקלים וחלקם בסכומי עתק של עד למעלה ממיליון ₪.
3. 3.                      היקף תובענה זו מגיע כדי 45,376,946 ₪, והוא משקף נזק של 251 משפחות אשר חלקן הגדול איבד את רוב חסכונותיו.
4. 4.                      מעשה ההונאה שהתרחש הביא להוצאת כספים מכל אחד ואחת מהתובעים והעברתם לכיסי הנתבעים 1 ו-2 ואחרים במרמה, ועל בסיס מצגים כוזבים והבטחות שווא.
5. 5.                      התובעים רובם ככולם הינם אנשים בגיל העמידה ומעלה אשר החזיקו (לרוב) ביחידות נופש ורצו להיפטר מהן והנתבעים 1 -2 מצדם ניצלו לרעה את מצוקתם, והוציאו מהם במרמה את הסכומים הנתבעים אותם שלשלו לכיסם או לכיסי אחרים מטעמם ו/או באמצעותם.
6. 6.                      הנתבעים 3-15 כל אחד בתחומי אחריותו שיפורטו להלן גרמו אף הם להיווצרות הנזק הנתבע ו/או להחרפתו ו/או להחמרתו אם במעשה ואם במחדל ובגין אחריותם זו הם נתבעים בכתב תביעה זה.
7. 7.                      אלמלא מעשיהם ו/או מחדליהם של הנתבעים לא היה נגרם נזקם של התובעים ו/או לחילופין חלקו הארי של הנזק והכל על פי הפירוט שלהלן.

מבנה כתב התביעה:

1. כתב התביעה דנן הינו ארוך מאוד ומביא לפתחו של בית משפט זה את תביעותיהם של 467 תובעים.
2. לפיכך נפנה להסבר ראשוני על מבנה כתב התביעה לשם הקלה על ההתמצאות בו.
3. ראשית תתואר בתור רקע לצמיחת מעשה ההונאה תופעת "יחידות הנופש" המהווה מפגע צרכני חמור, ואשר הייתה לכר הפורה לפעילותם הזדונית של הנתבעים 1-2 באמצעות קבוצת החברות המכונה "קבוצת ריאליטי". 
4. קבוצה זו מנתה את החברות הבאות אשר זה לא מכבר הוצא כנגדן צו פירוק ולפיכך לא ינוהלו נגדן ההליכים באכסניה נכבדה זו ואלו הן החברות:

GMM  יוניברסל השקעות ויזמות בע"מ ח.פ 51-3843375

פנמה פסיפיק בע"מ ח.פ 51-3583963

מועדון שוברי כסף הזהב + בעמ ח.פ 51-3433706

ריאליטי ייזום פרוייקטים בע"מ ח.פ 51-3583955

מיקרופרינס שירותי ניהול בע"מ ח.פ. 51-4105097

1. בהמשך יתוארו באופן כללי המאפיינים המשותפים של מנגנון ההונאה השיטתי אותו הגו והוציאו לפועל הנתבעים 1-2. מנגנון זה כפי שניתן יהיה להיווכח בקלות מן הנספחים היה מנגנון משומן, קטלני וארסי במיוחד אשר הפיל בפח מאות וכנראה אלפי בני אדם.
2. בשלב שלאחריו יתואר הפן העובדתי לגבי כל אחד ואחד מהתובעים ותצורפנה הראיות המוכיחות את דבר קיומן של ההתקשרויות בינם "לקבוצת ריאליטי"  וכן תצורפנה ראיות המוכיחות את נזקם הכספי.
3. לאחר מכן תפורטנה העילות השונות כלפי הנתבעים 1-2 והנימוקים להרים את המסך בין הנתבעים הנ"ל לבין אשכול החברות ובינן לבין עצמן ו/או העילות המכילות עליהם אחריות אישית לנזקי התובעים כפי שיפורט להלן.
4. במסגרת פרק זה נעמוד גם על סוגי העסקאות השונות שהיו חלק מהתרמית ועל הדומה והשונה ביניהן.
5. לאחר מכן יפורטו יסודות אחריותם של יתר הנתבעים לפי סדר הופעתם ברישא של כתב תביעה זה וכן עקרונות מקדימים מן הטיעון המשפטי כנגד כל נתבע ונתבע.

פרק א – הצדדים:

1. התובעים:

17.1.           התובעים 1-467 הינם אזרחים תמימים וישרי דרך אשר נפלו קורבן למעשה הונאה חמור שהוציא מהם במרמה יחד ולחוד עשרות מיליוני שקלים.

1. הנתבע 1 – רוני פרל

18.1.           הנתבע 1הוא היוזם וההוגה של מאות מעשי התרמית נשוא תביעה זו. הנתבע 1 היה באופן פורמאלי מנהל אגד החברות המכונה "קבוצת ריאליטי" אך למעשה היה גם הבעלים ובעל השליטה בחברות הנ"ל אשר עשה בחברות ככל העולה על רוחו תוך שהוא פועל לריקון הכספים מהחברות. חברות אלה הינן חברות ישראליות אשר הוקמו בשנים 2004 – 2008 והיוו יחד את מה שכונה על ידי הנתבעים "קבוצת ריאליטי".

1. הנתבעת 2 – לימור עינת

19.1.           הנתבעת 2 הינה או הייתה בתקופה הרלבאנטית בעלת המניות של כל החברות של "קבוצת ריאליטי". נתבעת זו שימשה איש קש עבור הנתבע 1 ויחד עמו בקנוניה הייתה שותפה פעילה במעשה ההונאה מהמסד עד הטפחות. יצויין כי הנתבעת 2 הייתה נשואה לנתבע 1 במהלך התקופה הרלבאנטית וככל הנראה חרף גירושיהם הפורמלים מהווה עדיין בת זוגו לכל דבר ועניין.

1. הנתבע 3 – בנק הפועלים

20.1.           הנתבע 3 הינו תאגיד בנקאי רשום בישראל ומי שניהל את חשבונות קבוצת ריאליטי בתקופה הרלבאנטית בסניף אחד שלו, ושימש בידי הנתבעים 1-2 מכשיר רב עוצמה לביצוע ההונאה ולגזילת וגניבת כספי התובעים. בנק הפועלים שם את עצמו, בין במעשה ובין במחדל, כצינור להזרמת עשרות מיליוני שקלים שהוצאו במרמה מהתובעים באופן שיתואר להלן. הנתבע 3 התעלם מכל הסימנים המובהקים לכך שהוא מהווה חוליה שאין בלתה ונדבך חשוב במנגנון ההונאה ושהכספים שנתקבלו אצלו והוצאו מתוכו על ידי קבוצת ריאליטי הושגו בדרך עבריינית אשר צבעה בעבריינות גם את יתר הפעולות אשר ביצע עבור קבוצת ריאליטי, אשר כל בר דעת ובוודאי בנק סביר יכול וצריך היה ליתן דעתו לכך. משבחר הנתבע 3 להתעלם ולעצום את עיניו, ו/או פעל ביודעין, חטא והזיק לתובעים. יוער כבר עתה כי נתבע זה חטא לכל הפחות בהתרשלות חמורה ובהפרת חובה חקוקה של שורה ארוכה של חובות המוטלות עליו כתאגיד בנקאי, אשר בלעדיה לא היו הנתבעים 1-2 מצליחים במזימתם.

1. הנתבע 4 – המפקח על הבנקים

21.1.           הנתבע 4, כשמו כן הוא. אחראי על פי חוק לפקח על המערכת הבנקאית בישראל ובכלל זה לוודא מיצויין של חובות הקבועות בדינים שונים על תאגידים בנקאיים, ולוודא כי כל תאגיד בנקאי במשק עומד בכל הדרישות והחובות. נציין במיוחד בתוך מכלול זה את הדין הקובע ייחוד העיסוק בבנקאות אך ורק לבנקים שזכו לרישיון לכך. הנתבע 4 התעלם מהתראה מפורשת על כך שהנתבעים 1 ו-2 מנהלים למעשה בנק פיראטי לכל דבר, אוספים כסף מהציבור ומתחזים לבנק על כל המשתמע מכך. לא רק שלא פעל הנתבע 4 בעצמו למגר את התופעה מקום בו הייתה עליו חובה מפורשת, אלא שהנתבע 4 אף כשל מלהפנות את הטיפול בעניין לגורמי פיקוח ואכיפה אחרים ולא דאג ליידע את המשטרה ולדרוש ממנה לפעול להפסקת הפעילות הבלתי חוקית לאלתר. נתבע 4 אף התעלם מן הציבור שבשמו ושליחותו הוא פועל ולא דאג להגן על הציבור ועל האינטרסים של הציבור עליהם הוא אמון מכח תפקידו.

21.2.           לא רק שהנתבע 4 לא פעל ביחס לנתבעים 1 ו-2 ולקבוצת ריאליטי במישרין, אלא שהוא אף לא טרח לבדוק ולבקר את הנעשה בבנק הפועלים הנתון לפיקוחו, שהוא הנתבע 3 דלעיל, בדיקה שהייתה חושפת מידיית כי עסקינן בתרמית.

1. הנתבע 5  – הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן במשרד התעשיה המסחר והתעסוקה

22.1.           הנתבע 5 הינו הינו עובד ציבור הממונה לתפקידו על ידי הממשלה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 והוא העומד בראש הרשות להגנת הצרכן והסחר ההוגן. תפקידו הינו לפקח על ביצוע הוראות חוק הגנת הצרכן ובגדר תפקידו ניתן למנות סמכויות ותחומי אחריות מגוונים. עיקרם, לענייננו, הינו הטיפול בתלונות על הפרת הוראות החוק הנ"ל או על פגיעה אחרת בצרכן ואף ייזום חקירות פליליות. בנוסף לזאת עליו כמובן לטפל בכל עניין אחר הקשור להגנת הצרכן ואשר לא הוטל בדין על רשות אחרת. הנתבע 5 קיבל מידע מפורט עוד בשנת 2004 על מעשיה של קבוצת ריאליטי ושל הנתבע 1. הנתבע 5 שב לקבל תלונות התראות ומידע מפורט עוד יותר בשנת 2006 אך מיאן לנקוף אצבע על מנת לעצור את ההונאה וכשל בביצוע תפקידו ומיגור פעילותה התרמיתית של 'קבוצת ריאליטי'. בכך חטא לתפקידו, למהותו ולתכליתו והשית על התובעים במחדלו כי רב את הנזק המתואר בכתב תביעה זה.

1. הנתבעת 6 – משטרת ישראל

23.1.           הנתבעת 6 הינה משטרת ישראל. למותר לתאר את מהותה ותפקידיה אך לא למותר לציין כי נתבעת זו קיבלה תלונות מרובות אודות הנתבע 1 ופעילותו התרמיתית באמצעות "קבוצת ריאליטי". למרבה הצער, הנתבעת 6, אשר הביאה את אמן ההונאה הנ"ל לחקירה בשלב כלשהו, עשתה זאת בצורה רשלנית וכשלה מן המסד ועד הטפחות בביצוע תפקידיה בגדר פרשה זו. בשל מחדלה החמור שיתואר בכתב תביעה זה, התאפשר לנתבע 1 לבצע את זממו באופן חופשי ולהונות מאות בני אדם בשיטה ובדרך שהנתבעת 6 הייתה חייבת לסכל והיה גם בידה בקלות לסכל זאת מבעוד מועד או ממש כשההונאה הייתה בחיתוליה.

1. הנתבעת 7 – רשות המיסים

24.1.           הנתבעת 7 הינה רשות המיסים והיא האמונה על גביית מיסים ישירים ועקיפים ופועלת מכח חוקים ותקנות שונים. בפרשה דנן גבתה הנתבעת 7 סכומים נכבדים, שלא כדין, וחרף העובדה שמיסים אלו נגבו על בסיס עסקאות נפסדות מדעיקרא. עילות התביעה נגד נתבעת זו יושתתו על עילות שבדיני עשיית עושר ולא במשפט שכן משהוכח כי בסיס המס הוא עסקת תרמית קמה מיידית חובת השבת המס שנגבה ישירות לידי אלה שרומו.

1. הנתבע 8 אייל פרל

25.1.           הנתבע 8 הינו אחיו של הנתבע 1 אשר פעל יחד איתו בצוותא חדא בחלק ממישורי המרמה דנן ויחד איתו הוציא לפועל את מרמת הענק בה אנו עוסקים כיום. הנתבע 8 ייתבע בתביעה זו בגין חלקו בהונאת "ליצ'י ווילג'" אשר ביצע יחד עם הנתבע 1 באמצעות חברת "פנמה פסיפיק" ויתר חברות הקבוצה. לא למותר לציין כי הנתבע 8 היה שותף גם בהיבטים תרמיתיים נוספים של הקבוצה כפי שיפורטו להלן.

1. הנתבע 9 – יהודה אבוקסיס

26.1.           הנתבע 9 שימש כנאמן על פוליסת הביטוח שערכו נתבעים 1-2 ואשר הוצגה באופן כוזב לתובעים כפוליסת ביטוח על העיסקה שעשו עם "קבוצת ריאליטי" ולמעשה כבטוחה להחזר הכספים ששולמו על ידם "לקבוצת ריאליטי". נתבע זה מעל באמון הנהנים שהינם התובעים לעיל, הפר את חובת נאמנותו כלפיהם והתרשל בצורה קיצונית וזאת בכמה מישורים, אשר יתוארו בפרק המתאים להלן.

1. הנתבע 10 – אבי אבוקסיס

27.1.           הנתבע 10 הוא אחיו של הנתבע 9 והוא זה אשר היה זרועו הארוכה והמבצעת של הנתבע 9 בתור הנאמן של ביטוח דנן.

27.2.           הנתבע 10 ניהל בפועל את התרשומות בדבר המוטבים בביטוח,חתם על המסמכים הכוזבים לפיהם לכאורה נהנים התובעים מביטוח על העסקאות. הנתבע 10 חתם בשמו של אחיו הנתבע 9 על המסמכים אשר לכאורה ובאופן כוזב נועדו ליצור מצג של ביטוח על העיסקאות הכוזבות שכרתה קבוצת ריאליטי עם קורבנותיה.

27.3.           בנוסף לכל המצוין לעיל הרי שהנתבע 10 לא היה בתקופו הרלוונטית בעל הסמכות או ההסמכה המתאימה לעשות זאת ואפילו לא הסמכות של אחיו אשר היה לפחות בעל רישיון של יועץ מס.

1. הנתבעת 11 – הפניקס

28.1.           הפניקס היא חברת הביטוח אשר ביודעה כי מר רוני פרל ויתר שותפיו להונאה מציגים את פוליסת ביטוח החיים כאילו הייתה היא פוליסה המכסה את "השקעותיהם" של הקורבנות, אפשרה לו לעשות כן ולהמשיך בזאת ובכך איפשרה לו לנצל לרעה את הפוליסה, את שמה של החברה, את נייר הלוגו וסימנה המסחרי, כל זאת על מנת ליצור אל הקורבנות תחושת ביטחון כוזבת שתביא אותם ליתן את כספם לידי קבוצת ריאליטי הרמאית.

28.2.           יתרה מכך, חבה חברת הפניקס בגין מעשיהם ומחדליהם של האחרים אבוקסיס אשר שימשו שלוחיה.

1. הנתבע 12 – עו"ד ברק מלכית

29.1.           הנתבע 12 עו"ד ברק מלכית היה בא כוחה של חברת פנמה פסיפיק, אחת מחברות הקבוצה בכל הקשור לטיפול בעיסקאות "ליצ'י ויליג'" אשר במסגרתן הוטעו התובעים לחשוב כאילו הם רוכשים נדל"ן בצפון הארץ סמוך למושבה מגדל שעומד להפוך לכפר נופש יוקרתי. נתבע 12 אשר קיבל כספים מהתובעים הרלוונטיים לסוג עסקאות זה, התרשל רשלנות חמורה כלפיהם בכך שהסתיר מן התובעים הללו (ברשלנות) את מצבה האמיתי של הקרקע, את היבטיה התכנוניים, ואת מאות המשכונות שהנתבעים 1-2 רשמו לכאורה אודותיה.

1. הנתבעים 13, 14 ו-15 – "מנהלים בכירים" במערך ההונאה

30.1.           הנתבעים 13, 14, ו- 15 הינם עובדים בכירים במנגנון ההונאה דנן והם אלו אשר קיימו קשר מעשי עם התובעים ופיתו אותם אל תוך מלכודת התרמית ואובדן הכסף. זאת כאשר ודאי ידעו או למצער היה עליהם לדעת כי הם עוסקים בתרמית שיטתית.

פרק ב – רקע על יחידות הנופש:

1. לא ניתן להבין ולנתח את טיבה של הונאת הענק בה עסקינן מבלי שניתן רקע קצר על סוגיית יחידות הנופש והקושי הרב להיפטר מהן.
2. רוב רובם של נפגעי התרמית – התובעים – פותו במרמה באמצעות הזמנות יזומות להגיע למשרדי "קבוצת ריאליטי" כאשר הובטח להם שקבוצת ריאליטי מתחייבת לרכוש את יחידות הנופש  שהוחזקו על ידם.
3. הנכס הידוע כיחידות נופש הינו למעשה זכות על בסיס שיטת ה time sharing במסגרתה מוקנית למחזיק או לבעלים הזכות להשתמש בנכס נדלנ"י המצוי במקומות נופש למשך זמן מוגבל ומוגדר בשנה.
4. תופעה זו החלה נפוצה בישראל בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90.
5. המדובר בעיקר ביחידות ששווקו על ידי קלאב הוטל וקלאב אין וביחידות ששווקו במקומות שונים באירופה: העסקאות שהוצעו אז לרוכשי יחידות הנופש כללו קבלת זכויות נופש ביחידה, בתמורה לתשלום חד פעמי של סכום כלשהו, כ- 10,000 -15,000 דולר ארה"ב בממוצע והתחייבות לתשלום שנתי של דמי אחזקה, סכום אשר היה נתון לשינויים ועדכונים מעת לעת.
6. חשוב לציין כי עסקאות אלו בד"כ נחתמו לתקופה של כ-49 שנה במהלכם (על פי עמדת בעלי המלון ו/או אתרי יחידות הנופש) אין יכול הרוכש להשתחרר מחובת התשלום (או לפחות כך נאמר לאלה שביקשו להשתחרר מכך). המחירים והעלויות של היציאה לנופש עברו שינויים כאלו אשר יחד עם הפגמים הגלומים בעצם האפשרות לצאת לנופש שוב ושוב לאותה יחידה ובאותו תאריך והפגמים ברמת הנופש שהוצעה ללקוחות על ידי אותם מלונות הביאו לכך שהניצול של יחידת הנופש היה מאוד לא אטרקטיבי.
7. מכאן ש"הבעלות" ו"אחזקת" יחידת הנופש הפכה חיש מהר לנזק כלכלי הולך וגודל עקב החיוב לשלם הוצאות אחזקה שנתיות לא מבוטלות. מאידך האפשרות לצאת לנופש בדרכים אחרות הלכה ונהייתה זולה באופן משמעותי ואף דרמטי בכל האפיקים האחרים, בין בארץ בין בחו"ל.
8. על הקרקע המתוארת לעיל צמחה אף תופעה אחרת, מגונה ומזיקה, של לכאורה סחר ביחידות נופש- אשר הייתה לא יותר מאשר רמאות לשמה, במסגרתה הובטח לקורבנות שיוכלו להיפטר מיחידת הנופש ותשלום דמי האחזקה וזאת על ידי מכירת יחידת הנופש – מכירה אשר לא יצאה לפועל כמעט אף פעם. אלא מאי, שאת התמורה בגין ה'חילוץ' המזויף הזה גבו ה'מחלצים' מראש – ובד"כ לא היו אלה סכומים נמוכים. סכומים שנשארו בידי אותם נוכלים ולא שבו בשום אופן לידי הקורבנות ומבלי שסופקה תמורה כלשהי כנגדם. קבוצת ריאליטי אף היא הייתה בין הנוכלים שראו הזדמנות פז להוצאת כספים מבעלי יחידות הנופש תוך ניצול מצוקתם אשר קבוצת ריאליטי גם דאגה להחמירם במצגיה מעבר לכל פרופורציה.
9. המייחד את "קבוצת ריאליטי" היה שכלול לכדי דרגת אומנות ממש של ניצול זה, והפיכתו לכלי ראשון במעלה של פיתוי הלקוחות במרמה להגיע למשרדיה במסווה של הצעה לרכוש את היחידה, כשבפועל לא התבצעה כל רכישה אלא הלקוחות שוכנעו במסע של הפחדות ורמייה כי משתלם להם לשלם "לקבוצת ריאליטי"  סכומי כסף גדולים כדי "להיחלץ" מיחידת הנופש.
10. נקדים לספר את סופה של הפרשה: 'קבוצת ריאליטי' אשר נשלטה באמצעות הנתבעים 1-2 – הוציאה מאת התובעים עשרות מיליוני שקלים בלי שנתנה תמורה כלשהי. מעללים אלו מהווים עבירות פליליות של גניבה וקבלת דבר במרמה, אשר בגינם הועמד הנתבע 1 לדין פלילי, הודה לבסוף, הורשע, ונגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל במסגרת עסקת טיעון.
11. וכדי שמעשה הנוכלות לא ייראה כעוד נוכלות הכרוכה בצרה של יחידות הנופש, עטפה זאת "קבוצת ריאליטי" במעטפת של עיסקה פיננסית ו/או כזו הכרוכה בעסקה פיננסית שהחזרת יחידת הנופש היא רק חלק מסוים ממנה.
12. כמובן ש'עסקה פיננסית' זו אף היא לא הייתה יותר מאשר שקר שבו הובטחו לתובעים מעבר לחילוץ מיחידת הנופש גם תשלומים שישולמו להם מאת "קבוצת ריאליטי" במסגרת העסקה השיקרית הזו, תשלומים אשר לא שולמו מעולם למעט החזר חלקי במקרה הטוב.
13. מנגנון זה של קבלת הכספים במרמה מאת התובעים תואר כפירמידה וכתרמית פונזי, שכן "קבוצת ריאליטי" לקחה מקורבנותיה סכומי עתק מדי יום אשר אותם שלשלה לכיסה ובחלקם היא השתמשה לשם מימון מנגנון ההונאה על ידי תשלום ללקוחות ישנים מתוך כספי הלקוחות החדשים, כל זאת כפיתיון ושימור תהליך ההונאה. כל זה יפורט בהמשך, אך לשם המחשת הסכומים נציין כי קורבן "קטן" של "קבוצת ריאליטי"היה כזה ששילם לה סכום של כ- 80,000 ₪ ומנגד התשלום ששולם לכזה קורבן בחזרה היה רק כ-4,000 ₪ שנפרסו על פני כשישה חודשים עד שנעצרו, וזאת כמובן כדי שמערכת הרמייה הזו תמשיך לפעול ואף תיצור אמון אצל אותו קורבן, על מנת שבהמשך ניתו יהיה לשכנעו לשלם סכומים נוספים וגבוהים יותר. את יתרת ה 76,000 ₪ הוא כבר לא יראה לעולם וסכומים אלו יגנבו על ידי "קבוצת ריאליטי".

פרק ג – מנגנון ההונאה:

1. בפרק הזה יתואר מנגנון ההונאה מראשיתו ועד סופו. מנגנון זה חזר בדיוק כמעט מוחלט אצל כל אחד ואחד מקורבנות הנתבעים, היינו שכפול של ממש בין 'עסקה' ל'עסקה' ובין קורבן לקורבן.
2. לאחר מכן יתואר הפרק העובדתי שידון בכל קורבן לגופו. פרק זה יהיה פרק טכני שבו נביא את הנתונים המספריים – היינו תאריכים וסכומים – אשר יתנו את התמונה הפרטנית  של המנגנון הכללי המתואר כעת.
3. שלב א' – הטלפון:

46.1.           הפעולה הראשונה שבוצעה על ידי קבוצת ריאליטי הייתה יצירת קשר טלפוני עם הקורבנות – התובעים דנן. "קבוצת ריאליטי" השיגה בדרך כלשהי רשימות של בעלי יחידות הנופש, בארץ או בחו"ל, אמיתיות או וירטואליות, והחלה באמצעות נציגיה בביצוע שיחות טלפון פרטניות לכל אחד ואחד מהם תוך שהיא מפתה אותם להגיע למשרדי החברה באמצעות נוסחה ברורה: הבטחה שקבוצת ריאליטי תרכוש מהם את יחידת הנופש בכסף ושתלם במעמד הרכישה. לחילופין, היו כאלה מבין הקורבנות שהובטח להם בטלפון שנמצא קונה ליחידות הנופש שלהם. אלו הם הקורבנות שכבר ניסו למכור את יחידות הנופש שלהם באמצעות חברה שכונתה "אבסולוט שייר מרקטינג" או חברות דומות לה, אשר אף גבו סכומי עתק תמורת 'פירסום' יחידת הנופש לקראת מכירתה.

46.2.           והנה הודיעו לקורבנות שנמצא 'קונה'. והקונה היה "קבוצת ריאליטי".

46.3.           למותר לציין כי כבר בשלב זה אנו רואים את התרמית כאשר נאמר לאנשים בטלפון כי יקנו מהם את היחידה ובפועל איש לא התכוון לעשות כן.

1. שלב ב' – הפגישה:

47.1.           בעת שהגיעו התובעים לפגישה קיבלו את פניהם נציגי קבוצת ריאליטי. כאן נחלק את תיאור הפגישה לשניים: "דור א'" – בשנים 2004 -2006 לערך, "ודור ב'" בשנים 2007-2008  בואך 2009 עד למעצרו של הנתבע 1.

47.2.           דור א' – (שנים 2004 – 2006)

קורבנות אלו שהגיעו לפגישה בשנים הללו, אשר הינן השנים הראשונות לתרמית, הובלו לאולם ובו נערכה להם הצגה (תרמיתית) של חילוצם מיחידת הנופש. בפגישות הללו נאמר לקורבנות כי חילוצם מהיחידה כרוך בתשלום שעליהם לשלם לקבוצת ריאליטי וכי זהו תנאי שאין בלתו, פרטים אלו יתוארו עוד בשלב ד' להלן. עוד נאמר להם כי כספיהם יושקעו בקרן המשותפת לקבוצת ריאליטי ולגופים משמעותיים במשק שהם בנק הפועלים וחברת הביטוח הפניקס. נציין כי מעולם לא הייתה שום קרן משותפת לריאליטי ולגופים אלו אך זה לא מנע מקבוצת ריאליטי להציג מצג שיקרי זה הואיל ורצתה לשכנע את הקורבנות לשים אצלה את כספם. לאחר מכן הוכנסו הקורבנות אחד אחר השני לחדר מול אחד מן הסוכנים, שם הוחתמו על מסמכים ושם נלקחו מהם כספים.

47.3.           דור ב' –  (שנים 2007 -2009)

במהלך התקופה הרלוונטית לכאן, הקורבנות הוכנסו ישירות לפגישות מול סוכני "קבוצת ריאליטי". מהעדויות שנגבו מהקורבנות עובר להגשת כתב תביעה זה מצטיירת התמנה הבאה: בראשית הפגישה הקפידו סוכני "קבוצת ריאליטי" לצייר בפני הקורבנות תמונה שחורה ועגומה המלווה בנתונים מספריים "אובייקטיבים" כביכול, המלמדים על גודל חובות דמי האחזקה שעתידים הקורבנות לחוב בהם ועומק הבור בו מצויים הם כל זמן שממשיכים הם להיות בעלי יחידות הנופש. התיאורים המספריים לוו גם בהפחדות ובאיומים על אשר יבולע לבעלי יחידות הנופש ויורשיהם, אשר כנגד כולם ינקטו הליכים אימתניים בגין חובות תופחים שכאלו. רק לאחר שהיממו את היושבים מולם, שלפו ה'מחלצים' את ה'הצעה':

"אתם" (בעלי יחידות נופש) תשלמו "לנו" (קבוצת ריאליטי) ואנחנו "נחלץ" אתכם מהרעה המתרגשת עליכם כפי שתוארה לעיל וכך בא לעולם סוג חדש של עסקה – המוכר משלם לקונה כסף בתמורה להסכמתו של הקונה לקבל לידיו את היחידה…

1. שלב ג – העסקה וה'חוזה':

48.1.           ובכן, כמתואר לעיל, הקורבנות נדרשו לשלם סכומים של עשרות אלפי שקלים לקבוצת ריאליטי. בשלב זה, ועל מנת להצדיק את האבסורד הכרוך בתשלום בכך שהקורבן אשר מוכר את יחידת הנופש גם משלם כסף – לקונה (!) עטפה "קבוצת ריאליטי" את ההצעה בהבטחת כזב נוספת – לא רק שנחלץ אתכם מיחידת הנופש אלא גם נחזיר לכם את הכסף ואפילו בריבית דריבית דריבית. עד כדי 300% מהסכום הראשוני, וככל שתשלמו לנו יותר כך תקבלו יותר. חשוב לזכור ולהבין שלהתקשרות המתוארת לעיל ולהלן לא היה שום תוכן או ממשות אמיתיים מלבד אמצעי להוצאת כספים מהקורבנות. לפיכך, סכומי הכספים מעיסקה לעסקה היו שונים והתבססו אך ורק על קריטריון אחד – כמה כסף ניתן "לחלוב" מן הקורבן ובהתאם רק שורת הסכום השתנתה מחוזה לחוזה בלי שום קשר ליחידת הנופש, לטיבה, למיקומה, וכיוצא באלה קריטריונים שהיו אמורים לכאורה להוזיל או לייקר או לשנות באופן כלשהו את הפרמטרים של העסקה. למותר לציין שמעולם לא התכוונה "קבוצת ריאליטי" לעמוד בהבטחת הכזב שלה ואכן לא עמדה בה, ולא רק זאת גם את יחידת הנופש עצמה, המניע הראשוני לכל ההתקשרות הזו, לא לקחה ולא העבירה על שמה ובדרך כלל אפילו לא שילמה את דמי האחזקה, למעט מקרים יוצאי דופן ויחידים במינם בהם הובהר לה שזהו תנאי בל יעבור מצד הקורבן למתן כסף.

48.2.           על מנת להמחיש את רצינות העסקה, כבר במעמד המתואר לעיל העבירה "קבוצת ריאליטי" לידי התובעים עשרות המחאות מודפסות משוכות מנתבע 3 (בנק הפועלים) אשר לכאורה היו אמורות להוות את תשלומי ההחזר העתידיים. כל אחת מהן על סכום נמוך כשלעצמו, בפריסה על פני שנים רבות. למשל – מי ששילם 77,000 והובטח לו החזר של 180,000 בפריסה של 7 שנים קיבל לידיו 84 צ'קים, הצ'קים הראשונים היו הנמוכים ביותר ובד"כ רק ספורים מהם נפרעו.

1. שלב ד' – ה'בטוחות' השקריות שהוצגו ללקוחות:

49.1.           "קבוצת ריאליטי", על מנת לנטוע בקורבנותיה ביטחון נוסף ולהביא אותם להוציא את הכסף, אף הציגה בפניהם שורה של בטוחות שונות, שאמורות היו להגן כביכול על כספם של התובעים, ביום סגריר.

49.2.           גם כאן עסקינן בניצול לרעה ומניפולציה מתוכננת היטב מצד "קבוצת ריאליטי", המשולבים בבורות של הציבור בדבר טיב (או נכון יותר חוסר טיב) הבטוחות הניתנות להם.

49.3.           בין "הבטוחות" שניתנו היו:

49.3.1.                "ביטוח על העסקה" של חברת הפניקס:

49.3.2.              כפי שנמסר בכתב לתובעים על ידי אנשי "קבוצת ריאליטי", העסקאות המדוברות היו מבוטחות בפוליסה מסודרת של חברת הפניקס הישראלי. היינו – הוצג מצג כי על מנת למנוע מצב שהכסף שניתן לא יוחזר, מבוטחת העסקה, וכך בכל מקרה, "חורף או קיץ" יוחזר כספם של התובעים במלואו ולא רק הקרן אלא גם מה שהובטח כולל "הפירות" .

49.3.3.              נבהיר כבר מייד כי ביטוח על העסקה לא היה ולא נברא.

49.3.4.              תחת זאת הלכו הנתבעים 1 ו-2 וערכו ביטוח חיים על שמם בחברת הפניקס הישראלי כשסכום הפוליסה הועמד על כ-4 מיליון ₪ במקרה מוות של אחד המבוטחים.

49.3.5.              למותר לציין כי הדבר היחיד שפוליסה זו מכסה הינו מקרה מוות של אחד מבני הזוג פרל, היינו אין כאן ביטוח על העסקה שבכלל נערכה עם אגד החברות של ריאליטי ולא עם פרל בעצמם, אלא אחיזת עיניים.

49.3.6.              ועוד נדגיש כי סכום הפוליסה שנקבע הינו מגוחך לעומת הסכומים שכביכול אמורה הפוליסה להבטיח. עניין זה היה ברור וידוע "לקבוצת ריאליטי", לסוכני המכירות אבי בן ארוייה, אבי פינס וירון מור, וכן ליהודה ואבי אבוקסיס אשר קיבלו על עצמם להיות נאמני הפוליסה, וקיבלו עדכונים מידי יום על התווספות מוטבים.

49.3.7.              לבסוף אין מנוס מלהזכיר את חברת הביטוח עצמה אשר איתה נערכה ההתקשרות המפורשת שנועדה להטעות את התובעים, היא אשר דרשה את מינוי הנאמן הראשי מטעמה כדי לא להתעסק עם ריבוי מוטבים, היא אשר מיוזמתה ויתרה על תנאי יסודי של היות הנאמן רו"ח והסתפקה ביועץ מס. לא זו אף זו חברת הביטוח אף ביטלה מיוזמתה את הפוליסה ולא טרחה ליידע איש מהמוטבים. מר אבוקסיס שימש כשלוח של חברת הביטוח לכל דבר ועניין וערך במקומה ועבורה את רשימת המוטבים.

49.3.8.              גם כאשר נודע לחברת הביטוח כי פרל משתמש באופן תרמיתי בביטוח כדי למשוך קורבנות נוספים לעיסקאות עימו, לא נקפה הפניקס אצבע כדי למנוע זאת או כדי להודיע למוטבי הקצה כי הבטוחה שהם חושבים שיש בידם, אינה שווה אפילו את פיסת הנייר עליה היא כתובה.

49.3.9.                צ'קים מודפסים ו/או מקודדים של בנק:

49.3.10.          דרך נוספת ששימשה את "קבוצת ריאליטי" כדי להונות את התובעים ולגרום להם לחשוב שמדובר בעסקה אמיתית, הייתה מסירה לידיהם של עשרות צ'קים משוכים על בנק הפועלים לפקודתם לפירעון עתידי.

49.3.11.          "קבוצת ריאליטי" הציגה לתובעים מצג שווא לפיו המדובר בצ'קים "מודפסים" ו/או "מקודדים", ומעמדם זהה למעמדם של צ'קים בנקאיים- היינו כי פירעון הצ'ק מובטח על ידי הבנק.

49.3.12.          הפרטים על כל ההמחאות שקיבלו התובעים לידיהם היו תמיד מודפסים ולא רשומים בכתב יד, מה שאיפשר לפרל ולקבוצת ריאליטי לנצל זאת כדי לרמות ולהטעות את הקורבנות התמימים ולתת להמחאות חזות כאילו פורמלית. ההמחאות אף נשאו חתימה מודפסת מראש של הנתבעת 2 (לימור עינת) מה שהקנה להן חזות רשמית ויוצאת דופן מהמחאות רגילות שבהן נתקלו התובעים עד ליום המצער שבו פגשו את אנשי "קבוצת ריאליטי".

49.3.13.          נקדים את המאוחר ונציין כבר כעת כי מסיבות השמורות עמו, הדפיס בנק הפועלים "לקבוצת ריאליטי" צ'קים מודפסים שכאלה בכמות הזויה ממש של עשרות אלפים, כדי שאלו יימסרו לקורבנות התמימים. הגדיל ועשה בנק הפועלים כששלח את "קבוצת ריאליטי" להתנהל ישירות מול בית הדפוס שעובד עם הבנק כדי שהלה ידפיס עבורה כל שיעלה בדעתה, ולא תוטרד חלילה מנוחתו של הבנק מהטרחה הרבה הכרוכה בהזמנת, קבלת, וחלוקת ערימות של צ'קים.

49.3.14.          נסב את תשומת הלב לעובדה החמורה כי בנק הפועלים הדפיס עבור קבוצת ריאליטי המחאות בעשרות אלפים הנושאת כבר מראש ומדעיקרא את חתימת בעלת החשבון- אשת הקש- לימור עינת.

49.3.15.          מובן כי גם אשליה זו התנפצה כלא הייתה עת החלו ההמחאות לחזור ללא כיסוי ועוד בטוחה התבררה כמקסם שווא ותו לא.

49.3.16.          כל זאת כשהבנק מגביל מראש את חשבונותיהן של חברות הקבוצה למשיכה על בסיס יתרות זכות בלבד – היינו לא מאפשר לקבוצת החברות אשראי של אפילו שקל אחד שחוק מחד גיסא ומאידך גיסא מאפשר הברחה המונית של כספים שהופקדו לחשבון, כספי התובעים. 

49.3.17.           הערות אזהרה למבצעי "עסקאות ליצ'י ווילג'":

49.3.18.          כאן המדובר על פניו בבטוחה האמיתית הראשונה שנתנה "קבוצת ריאליטי" לתובעים שהתקשרו עמה בעסקת כפר הנופש שלא היה  – "ליצ'י ווילג'".

49.3.19.          לכאורה אמורה הייתה הערת האזהרה להבטיח את זכויות המתקשרים בעסקה אך בפועל גם כאן אין בהערת האזהרה מאום וערכה הכלכלי מזערי, וודאי לנוכח הכספים ששולמו "לקבוצת ריאליטי" בגין עסקאות אלה.

49.3.20.          פירוט לכל סוגיית ליצ'י ווילג' יידון בפרק שייוחד לכך.

49.4.           סיכומם של דברים:

49.5.            אנשי "קבוצת ריאליטי" דאגו לצייד את התובעים בבטוחות כזב שבד"כ לא היו שוות את הנייר עליו נכתבו. והכל על מנת לגרום לתובעים להרגיש ביטחון בעסקה, באופן שישכנעם ליתן כמה שיותר כספים לידי "קבוצת ריאליטי" ואנשיה. 

1. שלב ה' – פניה נוספת ללקוחות כדי "לקצר" את מועד פירעון התשלומים:

50.1.           כזכור, במעמד הפגישה במשרדי "קבוצת ריאליטי" הבטיחו אנשיה להחזיר סכומים העולים בהרבה על הסכומים שנלקחו מהלקוחות והתחייבו לעשות זאת בתשלומים חודשיים במשך תקופה שנעה בין 6 ל-15 שנים – קרי בין 72 ל-180 תשלומים.

50.2.           לשם כך מסרה "קבוצת ריאליטי" כאמור בידי התובעים עשרות המחאות לכל קורבן, שסופקו לה על ידי בנק הפועלים מעותדות חודש בחודשו עד לכאורה לסיום ההתחייבות .

50.3.           ואכן התשלומים הראשונים נפדו כסדרם ולכאורה היה נראה לתובעים כאילו "קבוצת ריאליטי" מקיימת את התחייבויותיה שהרי זה כבר כמה חודשים שהתשלומים נפדים כסדרם. למותר לציין כי המדובר בסכומים נמוכים מאוד לעומת הכספים שהוצאו מהתובעים שלא לדבר על הכספים שהובטחו במסגרת הפירמידית.

50.4.                   בשלב זה העלתה "קבוצת ריאליטי" הילוך בתרמית באמצעות עצירת התשלומים החודשיים.

50.5.           האופן בו עשתה זאת היה מתוחכם לא פחות מהאופן התרמיתי בו נעשה חלק א' של ההונאה.

50.6.           "קבוצת ריאליטי" שוב יצרה קשר עם כל אחד ואחת מהתובעים, וניסתה להביא אותם למשרד ולהציע להם להקדים את פירעון "ההלוואה". קרי במקום להפקיד צ'קים קטנים מדי חודש בחודשו ובסך הכל 6-15 שנים, יסתיים פירעון ההלוואה תוך מקסימום שלוש שנים. מנגד נדרשו התובעים להחזיר "לקבוצת ריאליטי" את עשרות ההמחאות שבידם ויקבלו בתמורה המחאה אחת או שתיים שתכסינה את כל ההתחייבות.

50.7.           ומה המניע לכך? – כמובן עצירת כל התשלומים החודשיים לכל הקורבנות שיסכימו לכך תוך "חיסכון" של מיליוני שקלים בשוטף.

50.8.           וכך מוצאים אנו כי חלק ניכר מהתובעים אכן הלך שבי אחרי מקסם שווא זה, והסכים לקצר את מועד סיום ההתחייבות בתמורה להפסקת הפקדת הכספים החודשית.

50.9.           בסופו של שלב זה "מאזן" התשלומים ההדדי עומד על עשרות ומאות אלפי שקלים ששילם כל תובע לקבוצת ריאליטי מחד גיסא ואלפי שקלים בודדים שהוחזרו לכל אחד ואחד במקרה הטוב מאידך גיסא – כשהמאסה של התשלומים נדחית אל מעבר לאופק. 

50.10.      נזכיר כבר כעת כי כל אותו הזמן עומדים חשבונותיה של "קבוצת ריאליטי" במצב מדולדל ומרוקן כאשר בחינתם מעלה כי שום פירעון לא היה אפשרי בעת היווצרות ההתחייבויות.

50.11.      למעלה מכך – גם לא הייתה שום כוונה לקיים את ההתחייבות.

50.12.      במקביל, עסקה קבוצת ריאליטי בראשות רוני פרל בריקון שיטתי של חשבונות החברה והברחת הכספים אל יעד לא ידוע.

1. שלב ו' – הזמנה לעשות עסקאות נוספות בסכומים גבוהים בהרבה:

51.1.           השלב הנוסף ועבור רבים גם הקטלני ביותר במסכת ההונאה השיטתית המתוארת, היה השילוב שבין האמון שרחשו התובעים "לקבוצת ריאליטי" בעקבות פירעון התשלומים הספורים הראשונים ובין תאוותה הבלתי נגמרת של "קבוצת ריאליטי" לשאוב מהתובעים כל שקל פנוי שיש להם.

51.2.           כך, ולא פחות, שוב יצרו אנשי הקבוצה מגע טלפוני עם כל אחד ואחד מהתובעים ושוב הציעו עסקה שהיא כל כך טובה שאסור לסרב לה.

51.3.           הפעם, ובהסתמך על אותו אמון החלה "קבוצת ריאליטי" להציע עסקאות גדולות פי כמה וכמה בסכומיהן לתובעים, כשסוכניה משכנעים אותם להפקיד בידיה עתים מאות אלפי שקלים כל אחד כשהם מבטיחים להחזיר עתים מיליוני שקלים.

51.4.           חסרי המזל שנפלו בפח הזה האחרון, והקטלני ביותר, הפסידו כל אחד מאות אלפי שקלים, ולרוב לא קיבלו ולו שקל אחד חזרה, ולחלופין קיבלו סכומים זעומים ביותר.

51.5.           למותר לציין כי גם בשלב זה של העסקה ידעו האנשים המשופשפים לבית ריאליטי בניצוחו של הנתבע 1 לזהות היטב מה עומק כיסו של הקורבן העומד מולם, ומה נדרש כדי לשכנעו להוציא מכיסו כספים נוספים.

1. שלב ז' – דרישת "קבוצת ריאליטי" מהתובעים להימנע מלהפקיד צ'קים:

52.1.            זהו אמנם השלב האחרון במסכת ההונאה אך לא ניתן לפסוח עליו שכן יש בו כדי להעיד כאלף עדים על התרמית המכוערת שנמשכה עד ליום מעצרו ממש של רוני פרל (הנתבע 1).

52.2.           בסמוך לדצמבר 2008 וינואר 2009 פנתה קבוצת ריאליטי באופן שיטתי לכל אחד ואחד מהנתבעים אשר החזיקו בהמחאות והורתה להם שלא להפקיד את הצ'קים עד לשלהי שנת 2009 שכן לטענתה היא שרוייה בקשיים כלכליים ארעיים ואם תתבצענה ההפקדות יוגבל החשבון והקבוצה כולה תקרוס.

52.3.           אלא מאי, ששנת 2008 הייתה השנה המוצלחת ביותר עבור "קבוצת ריאליטי" מבחינת סכומי המרמה שנגנבו מהלקוחות ואשר הקבוצה הצליחה לשלשל לכיסה. רוב רובו של שלב ו', קרי הכסף הגדול, נכנס באותה שנה לקופות "קבוצת ריאליטי" ולא הייתה שום סיבה שכסף זה לא יהיה מצוי בקופות אלה. אלא אם כן כל הכסף הוברח מהחשבונות והועבר לכיסים אחרים.

1. עד כאן עסקנו בתיאור מנגנון ההונאה המשומן והמוצלח – אולי המוצלח בתולדות פרשיות ההונאה במדינת ישראל ובוודאי הונאת הפונזי הגדולה ביותר שהייתה אי פעם בישראל. נפנה כעת לתאר באופן פרטני את נזקו של כל תובע ותובע.

 

 

54. 

 

ה – יסודות המרמה וההונאה:

1. מן הפן העובדתי, שנידון עד כה בצמצום האפשרי מפאת חוסר מקום, עולה תמונה קשה של אחד ממעשי ההונאה השיטתיים והגדולים בכל הזמנים שהוצאו לפועל במדינת ישראל.
2. "קבוצת ריאליטי" מעולם לא התכוונה לקיים ולו אות אחת בהסכמי המרמה עליהם החתימה את התובעים. אלא להיפך – התכוונה מלכתחילה להפר את ההתחייבויות הלכאוריות אשר נטלה על עצמה במסגרת הניסיון להוציא כספים מידי התובעים.
3. "קבוצת ריאליטי" ניצלה את מצוקת התובעים סביב סוגיית יחידות הנופש על מנת להלעיטם בפיתיונות שכל תכליתם הוצאת כמה שיותר כסף במרמה ובגניבה מכל תובע ותובע.
4. כפי הניתן לראות מדובר בדפוס חוזר אשר פעל את קסמו על מאות משפחות בו זמנית שכולן הונעו מאותה מוטיבציה להיפטר מיחידת הנופש שבבעלותן והסתמכו באופן טוטאלי על הבטוחות שניתנו בידיהם.
5. "לקבוצת ריאליטי" כלל לא היה איכפת כמה כסף תקבל מכל לקוח ולקוח הואיל והיא לא נתנה דבר בתמורה. וכל שקל שנכנס אליה היה רווח נקי, ושולשל מיידית לכיסה.
6. "קבוצת ריאליטי" לא עשתה דבר למעט גביית הכספים: לא לקחה את יחידת הנופש, לא שילמה את דמי האחזקה, לא השקיעה את הכספים שקיבלה בהשקעה כלשהי, לא בנתה כפר נופש דמיוני שהתחייבה לו ואף לא התקרבה לכך, ועוד ועוד.
7. כאן המקום להדגיש כבר כעת כי למרות שפעילותה של קבוצת ריאליטי לבשה ופשטה צורות, ולעתים נראתה כחילוץ מיחידות נופש, עתים כעסקה פיננסית וכעתים כמכירת כפר נופש יוקרתי על שפת הכינרת  – כל אלה גם יחד היוו איברים שונים של גוף הונאה אחד גדול ולכולם משותף היסוד התרמיתי, יסוד ההונאה, פרי מוחו הקודח של הנתבע 1 – שנועד כל כולו להוציא כספים מהקורבנות בכל דרך שרק ניתן.
8. כך ורק כך יש להתייחס לכל מסכת ההונאה בה עסקינן. 

 

פרק ו – עסקאות ליצ'י ויליג'

1. נייחד פרק זה להסבר אודות העסקאות אשר מכונות עסקאות ליצ'י ויליג', ע"ש הפרויקט הפיקטיבי לבניית כפר נופש, על "שפת הכינרת", ולהלן נעמוד על שימוש התרמיתי שנעשה ב"פרויקט" זה בשני מישורים: האחד – מכירת זכויות בפרויקט, והשני- העמדת הפרויקט כבטוחה בצורת רישום משכון לטובת הקורבנות האחרים.
2. כמו כן נעמוד על זהותם של הגורמים אשר לקחו חלק במסכת זו ועל האחריות הרובצת לפתחם.
3. "קבוצת ריאליטי" בצוותא חדא רימתה את לקוחותיה בכך שהציעה להם לרכוש חלק בכפר הנופש "ליצ'י ויליג'", אשר "קבוצת ריאליטי" הטעתה את התובעים לחשוב כי אכן יוקם בפועל, על שפת הכינרת.
4. אולם כפי שידוע לכולי עלמא היום, כפר נופש זה לא היה ולא נברא. אלא ש"לקבוצת ריאליטי" עצמה היה ברור וידוע כבר בעת חתימת עסקאות הכזב כי כפר נופש זה גם לא יהיה. כל שנעשה על ידי "קבוצת ריאליטי" היה רכישת קרקע חקלאית בשטחי המועצה המקומית מגדל, קרקע אשר אינה מצוייה על חוף הכינרת ומעצם היותה חקלאית אינה ניתנת לפיתוח לכדי כפר נופש.
5. על פי נסח הטאבו (מצ"ב כנספח 252) עולה כי חברת פנמה פסיפיק נרשמה כבעלי הקרקע הידועה כגוש 15515 חלקה 10, אשר שטחה עומד על 12,653 מ"ר. עוד עולה מנסח הטאבו כי על קרקע זו נרשמו כמאתיים הערות אזהרה (194 ליתר דיוק), כל פעם לטובת קורבן אחר מקורבנות "קבוצת ריאליטי", קורבנות אשר מנוים כיום בין התובעים. מה שלא רשום בנסח הטאבו, אך ניתן למצוא אותו בתעודות שהוציא רשם המשכונות, הינו כי "קבוצת ריאליטי" אף המשיכה ושעבדה את הקרקע, חזור ושעבד, עוד 380 פעם לשורה ארוכה של קורבנות אחרים אשר גם מידיהם הוצאו סכומי עתק (מצ"ב כנספח 253).
6. במסגרת הונאת הקורבנות הוחתמו הם על ידי "קבוצת ריאליטי" על חוזים לכאורה אשר הוכתרו כהסכמי מכר. ב"חוזים" אלו נרשם כי חברת מועדון שוברי כסף הזהב משווקת עבור חברת פנמה פסיפיק את הקרקע דנן. נציין כי הקרקע תוארה כנמצאת על שפת הכינרת – דבר שאינו נכון, ואף נאמר  כי מוקם עליה כפר נופש – מה שגם כן אינו נכון. כך, ללא סייג וללא הגבלה, התחייבה קבוצת ריאליטי כי מוקם כפר נופש, אשר לא הוקם אך זה לא מנע מקבוצת ריאליטי ואנשיה לשווק את כפר הנופש ככזה המוקם "בימים אלה" וכזכות המעודנת בטאבו.
7. כאמור, מעבר לחוזים ולכתוב בהם נמסרה לידי הקורבנות אף חוברת מטעה, אשר באמצעותה נאמר לתובעים כי "ברכישת בית נופש בליצ'י ויליג' אתם נהנים מבית חלומות משלכם הכולל רישום זכויות מלא בטאבו". לא רק שלא נבנה כפר הנופש הדימיוני, אלא שגם על הקרקע כמות שהיא במצבה הנוכחי, במערומיה ובדלות שוויה, לא נרשמו התובעים כבעלי הזכויות, כפי שהתחייבה בפניהם "קבוצת ריאליטי" .
8. עיון באותה חוברת מעלה כי "קבוצת ריאליטי" הגדילה לשקר ולרמות את הקורבנות עת הציגה בפניהם במילים אלו ממש – כי "הולך ונבנה ליצ'י ויליג' – כפר נופש יוקרתי." לא יהיה זה מיותר להפנות את הקורא אף לסיפא של אותה חוברת בה מתואר הליצ'י ויליג' בלשון הווה כאילו הוא בנוי ומתפקד. (מצ"ב דיסק וחוברת השיווק כנספחים 254, 255)
9. בנוסף ל'חוזה' המתואר לעיל, הוחתמו התובעים גם על מסמך תחת הכותרת "נספח להסכם" אשר התיימר להיות חלק בלתי נפרד ממנו. קשה למצוא טעם ענייני להפרדה זו בין ה'חוזה' ל'נספח', אך הואיל ועסקינן ברמאות אחת גדולה מהתחלה ועד הסוף הרי שיהיה זה מיותר להידרש לכך.
10. במסגרת הנספח התחייבה להתחיל את הבניה בתוך 24 חודשים מרישום הערת האזהרה שהתחייבה ליום 30.12.05 – היינו להתחיל בניה לא יאוחר מיום 30.12.07. כמובן שלא נעשה ולו שמץ של בניה או תחילת בניה. במסגרת המצג הכוזב והרמייה שהפעילו "קבוצת ריאליטי" היא אף התחייבה לקיים ביטוח של חברת הפניקס בסכום של 55,000$ עד ל'קבלת המפתח' – ביטוח שלא היה ולא נברא ושכל מטרתו היה לשוב ולשכנע קורבנות באמינות העיסקה באמצעות שימוש במותג פניקס כביטחון לעיסקה.
11. "קבוצת ריאליטי" אף התחייבה בפני התובעים הרלוונטיים כי באם לא תתחיל הבניה בתוך 24 חודש מיום 30.12.05 – מה שכמובן לא קרה – יוכלו הם לבטל את העיסקה ולקבל את כספם בחזרה. אלא שהחברה התאיידה והכסף הוברח מייד עם קבלתו והכנסתו לחשבונות החברה כמפורט בכתב תביעה זה. הקרקע עצמה, אינה שווה את הסכום שהוצא מידי הקורבנות על ידי "קבוצת ריאליטי".
12. כאז כן עתה, עומדת הקרקע בשיממונה ככלי אין חפץ בו וכאבן שאין לה הופכין. הקרקע הייתה ונותרה קרקע חקלאית, משמע, שאין שום היתר או רישיון או רשות או יכולת חוקית לבנות עליה דבר כשלהו ולא היה בשום שלב- מכאן שכל ההתחייבויות והמצגים שהציגה קבוצת ריאליטי היו התחייבויות כוזבות ומצגים שיקריים, וכי ידוע ידעה קבוצת ריאליטי וידוע ידעו כל אנשיה כי כל הבטחותיהם הינן לא יותר מאשר שקר אשר לעולם לא יכולו לקיים ולא יקיימו. יתרה מכך ניתן לציין כי ההיתכנות לשנות את יעוד הקרקע ממילא אינו גבוה, ואף אם היה אפילו אחד מגורמי התכנון המתאימים מתחיל בפעולות לשם כך, ממילא היה מדובר בהליך מייגע וארוך ביותר אשר צפוי היה מלכתחילה להיפרש על פני שנים רבות.
13. ברור כי איש לא היה מתקשר עם קבוצת ריליטי בעיסקה מהפוקפקת הנ"ל אילו היה יודע את העובדות לאשורן כמתואר לעיל.
14. כך או אחרת נראה כי לא נקף איש מאנשי "קבוצת ריאליטי" ולו אצבע כדי לקיים את המצגים וההתחייבויות שהוצגו בפני הקורבנות.
15. לא זו אף זו אלא שלמעלה מהכל יש להבהיר הבהר היטב כי לא נאמר לתובעים דבר מן הדברים הללו, ולא נעשה שום גילוי אודות המצב האמיתי.
16. בהמשך לחתימת "החוזה" נרשמה לטובת אותם תובעים רלוונטיים, הערת אזהרה בטאבו ודווחה עסקת מכר מקרקעין לרשות המיסים אשר בגינה הוצאה שומת מס, על שווי המגלם לכאורה את שווי העסקה אשר בעצמה אינה משקפת שווי אמיתי של הקרקע – לא אז ולא היום. שווי העיסקה התרמיתית (אשר ממנה נגזר שיעור המס) דנן נקבע רק לפי היכולת 'לסחוט' כספים מאותו קורבן שעמד לפני "קבוצת ריאליטי", שכן אין שום קו מנחה או סטנדרט לפיו נקבע השווי בכל עסקת ליצ'י ויליג' שכזו, למעט השאיפה להציא כמה שיותר כסף מקורבן התרמית, ממש כמו באחותה המכוערת יותר – העיסקה הפיננסית התרמיתית שתאורה לעיל.
17. במסגרת עסקאות הכזב של הליצ'י ויליג' ניתן למנות כמה וכמה גורמים אשר כמכלול הוציאו לפועל את ההונאה. כמובן שראשונה הייתה "קבוצת ריאליטי" אשר פיתתה את הקורבנות לעסקאות אלו על ידי הצגת המזג הכוזב לפניהם, הונאתם בפועל והוצאת סכומי עתק מידיהם. אך יחד עמה ניתן למנות גם את מר אייל פרל, ועו"ד ברק מלכית אשר אף הם נתבעים בכתב תביעה זה בגין חלקם בסוגיית "ליצ'י ווילג'" כל אחד ואחריותו הוא כפי שיפורט בהמשך כתב תביעה זה.

 

פרק ז – העילות המשפטיות של התביעה נגד כל אחד ואחד מהנתבעים:

 

1. 80.                  עילות התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 והעילות להרמת מסך:
2. בשלב זה כבר ברור כי "קבוצת ריאליטי" והעומדים בראשה חטאו במרמה שיטתית כלפי התובעים ואף בהפרת חוזה סיטונית.
3. בגין זאת ידרשו התובעים את השבת הכספים ששילמו "לקבוצת ריאליטי" בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום על-פי חוק. על-פי הסכומים המפורטים בכתב תביעה זה.
4. יובהר כי התובעים יבקשו להרים מסך בין כל החברות לבין עצמן ובינן לבין בעליהם ובין הבעלים לבין עצמם וזאת לאור היסוד התרמיתי והפלילי שבהתנהגות הקבוצה (מצ"ב תדפיסי רשם החברות אודות התאגדות החברות כנספח 256).
5. התובעים ידגישו כי שני הנתבעים גם יחד אחראים יחד ולחוד לכל נזקיהם – הנתבע 1 בהיותו היוזם, ההוגה והמוציא לפועל של התרמית והנתבעת 2 בהיותה בעלת כל החברות אשר "השתתפו" בהונאה, אשת הסתרים ואשת הקש, אשר ידעה הכל, ושיתפה פעולה באופן פעיל ומכוון עם הנתבע 1.
6.  חתימתה של הנתבעת 2 פזורה בכל עבר בצ'קים שמסרה קבוצת ריאליטי לידי הקורבנות, היא ערכה ביטוח, מסרה כתבי ערבות והייתה מורשית החתימה והמוגדרת כנהנית בחשבונות הקבוצה. זאת ועוד: גם בדוחות רואה החשבון מופיעות כל המשיכות של הכספים על שמה ובשבילה.
7. למצער וגם אם יסבור בית המשפט כי הנתבעת 2 לא פעלה במרמה, עדיין ברור כי הנתבעת פעלה ברשלנות חמורה, עצמה את עיניה מלראות את מעשיו החמורים של הנתבע 1, ושיתפה עמו פעולה בכל אשר ביקש.
8. ללא שום ספק הנתבעת 2 מילאה תפקיד קריטי במארג ההונאה ולולא היא ספק אם בכלל היה מצליח הנתבע 1 לייצר בעצמו את קבוצת החשבונות בבנק, ובכלל את ההונאה כולה, באשר ספק אם היה בנמצא איש קש טוב יותר ונוח יותר לעבוד עמו ועל הקורבנות. 
9. בגין אחריותה וחלקה הנכבד בהוצאת ההונאה לפועל חייבת אף הנתבעת 2 בנזקיהם של התובעים.
10. מכל מקום התובעים יטענו כי גם אם על העסקאות השונות חתומות חברות שונות הרי ברור כי המדובר ביד מנווטת אחת ששלטה בכל חברות הקש הנ"ל שמרכיבות יחד את הבדיה המכונה "קבוצת ריאליטי". 
11. הנתבע 1 באופן אישי, בעצמו ו/או באמצעות מי מטעמו, יצר בפני התובעים את מצגי השווא המפורטים בכתב תביעה זה ו/או את חלקם. בכך ביצע הנתבע 1, באופן אישי, כלפי כל אחד ואחד מן התובעים עוולה של תרמית כמשמעותה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין ו/או שקר מפגיע כמשמעותו של מונח זה בסעיף 58 לפקודת הנזיקין. הנתבע 1 באופן אישי הפר חובה חקוקה כלפי כל אחד ואחד מן התובעים. החובה החקוקה שהופרה היא: סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (קבלת דבר במרמה) וכן סעיף 383 – גניבה, וסעיף 393 – גניבה בידי מרשה.
12. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, התובעים יוסיפו ויטענו כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבע 1 לבין כל אחת ואחת מהחברות שהרכיבו את "קבוצת ריאליטי" ולייחס לו את כל חובות החברות, מן הטעמים הבאים:
13.  
14.  
15.  
16.  
17.  
18.  
19.  
20.  
21.  
22.  
23.  
24.  
25.  
26.  
27.  
28.  
29.  
30.  
31.  
32.  
33.  
34.  
35.  
36.  
37.  
38.  
39.  
40.  
41.  
42.  
43.  
44.  
45.  
46.  
47.  
48.  
49.  
50.  
51.  
52.  
53.  
54.  
55.  
56.  
57.  
58.  
59.  
60.  
61.  
62.  
63.  
64.  
65.  
66.  
67.  
68.  
69.  
70.  
71.  
72.  
73.  
74.  
75.  
76.  
77.  
78.  
79.  
80.  
81.  
82.  
83.  
84.  
85.  
86.  
87.  
88.  
89.  
90.  
91.  
92.  
93.  
94.  
95.  
96.  
97.  
98.  
99.  
100.  
101.  
102.  
103.  
104.  
105.  
106.  
107.  

95.1.           הנתבע 1 עשה שימוש באשכול קבוצת החברות לצורך ביצוע פעילות בלתי חוקית, לרבות הונאת לקוחות ו/או קבלת כספים במרמה.

95.2.           הנתבע 1 הקים אשכול של חברות במטרה להונות את הלקוחות ו/או לקפח את זכויותיהם של התובעים, בין היתר בדרך של הכבדה על היכולת להתחקות אחר הכספים המופקדים בידי כל אחד ואחד מתאגידים אלה ואשר יעדם הסופי היה כיסו הפרטי שלו.

95.3.           הנתבע 1 נטל סיכונים בלתי סבירים באשר ליכולתן של החברות המרכיבות את קבוצת ריאליטי לעמוד בהתחייבויותיהן, בין היתר בכך שגרם להן להתחייב לשלם תשואה חריגה על כספי התובעים ונמנע מלתת ביטחונות אמיתיים כלשהם לאותן התחייבויות.

1. מבלי לגרוע מן האמור לעיל, התובעים יוסיפו ויטענו כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 2 לבין כל אחת ואחת מהחברות המרכיבות את קבוצת ריאליטי ולייחס לה את כל חובות החברות, מן הטעמים הבאים:
2.  

1.1.            

1.2.            

1.3.            

95.4.           הנתבעת 2 הייתה בעלת המניות של כל אחת ואחת מחברות הקש שהרכיבו את קבוצת ריאליטי.

95.5.           נתבעת 2 הייתה בתקופה הרלבאנטית רעייתו של הנתבע 1 והייתה בסוד העניינים באופן מלא לגבי דרך התרמית סוג התרמית, מצגי השווא וכיוצא באלה.

95.6.           לפי מיטב ידיעתם של התובעים הנתבעת 2 אף עבדה באופן פעיל בקבוצת ריאליטי בחלק מהזמן.

1. התובעים יטענו כי יש להרים את המסך גם בין כל אחת מהחברות שהרכיבו את קבוצת ריאליטי לבין עצמה ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו-2 להשיב להם את כספם. התובעים יטענו כי הרמת המסך בין החברות לבין עצמן מוצדקת מן הנימוקים הבאים:

95.7.           חל ערבוב וזיהוי מוחלט בין החברות לבין עצמן. הערבוב והזיהוי מתבטא, בין היתר בכך שאחת מן החברות הייתה מושכת המחאות לפירעון הלוואות כביכול, אשר ניטלו על ידי חברה אחרת אחרת כאשר אותה החתימה התנוססה הן ליד חותמת של חברה א' והן ליד חותמת של חברה ב'. נוסיף גם כי חל ערבוב בין הכספים, התשלומים והתקבולים שבין כל חברה וחברה כאשר חבה אחת הייתה פורעת את התחייבויות רעותה וחברה אחרת הייתה פודה את תקבולי רעותה.

95.8.           עוד מתבטא הערבוב בכך שהנתבע 1 הנו מורשה חתימה בשם כל אחת ואחת מהחברות, כפי שעולה מן ההסכמים שנחתמו עמן וכפי שעולה מן ההמחאות שנמשכו על ידיהן. עוד עולה כי כל החברות היו ממוקמות בכתובת זהה.

95.9.           כל החברות המרכיבות את קבוצת ריאליטי שימשו יחדיו, על מנת לכסות על פעילות בלתי חוקית, לרבות רמיית לקוחות בדרכים בלתי חוקיות ו/או קבלת כספים במרמה תוך הבטחת תשואות דמיוניות וביצוע הלכה למעשה של הונאת פירמידה המכונה גם הונאת פונזי.

95.10.      קבוצת החברות הוקמה כאשכול חברות במטרה להונות לקוחות ו/או לקפח את זכויותיהם של לקוחות לרבות התובעים, בין היתר בדרך של הכבדה על היכולת להתחקות אחר הכספים המופקדים בידי כל אחד ואחד מתאגידים אלה;

1. לפיכך, התובעים יטענו כי אין כל משמעות ל"אישיות המשפטית הנפרדת" של כל אחת מן החברות וכי אותה "אישיות משפטית נפרדת" היא פיקטיבית לחלוטין. 
2. לאור כל האמור יש לקבוע כי הנתבעים 1 ו-2 חייבים יחד ולחוד את כל חובותיה של קבוצת ריאליטי כלפי התובעים ולקבוע כי כל התאגידים של ריאליטי חייבים זה בחובותיו של האחר.
3. 96.                  הנתבע 3  – עילות התביעה כנגד בנק הפועלים:
4. התנהגותו של הנתבע 3, בנק הפועלים בע"מ, כפי שעולה מן העובדות שתוארו לעיל ולהלן הינה שערורייתית, ולא פחות מכך, והוא נושא באחריות מלאה כלפי כלל התובעים בתביעה זו, בגין מחדליו בפרשה זו.
5. העובדות הן כי הנתבע 3 איפשר "לקבוצת ריאליטי" להקים בסניף אחד שלו, סניף 208 (המכונה גם סניף "בית התעשייה") מסלקת כספים ומכבסת כספים אשר לא נועדה אלא להוות צינור לגביית כספים מהתובעים ומייד אחר כך להברחתם החוצה תוך ריקונם באופן מיידי ושיטתי.
6. הכוונה להעברה שיטתית של עשרות ומאות אלפי שקלים מידי יום ביומו מכיסם של התובעים, לתוך חשבונות "קבוצת ריאליטי" בבנק הפועלים, ומייד לאחר מכן הוצאתם החוצה וריקון החשבונות. ואכן כפי שיוכח במשפט זה, בחשבונות האמורים מעולם לא שכנו כספים וכל כסף שנכנס, מייד יצא ממנו – תחנת מעבר של ממש.
7. עתים יצא הכסף בעשרות המחאות קטנות שרוקנו יחד סכומים גדולים שהופקדו בו ביום בחשבונות. עתים יצא הכסף בהמחאות גדולות – או בהעברות בנקאיות ליעדים לא ידועים. דבר אחד בטוח כסף שנכנס "לקבוצת ריאליטי" – לא חזר, ואף לא נשמר בבנק.
8. מובן כי בנק סביר אמור היה להיות מסוגל לנתח את שעומד מולו, מהרגע הראשון. בנק סביר אמור היה לתהות מהי הסיבה לעסקאות הענק התמוהות הללו שמתבצעות לאור היום בחשבונות הללו ולתנועות הכספים הללו כאשר אין המדובר בחשבון עם אובליגו או מסגרת אשראי, דבר שעל פניו אומר דרשני והיה אמור להדליק את כל נורות האזהרה.
9. על הבנק הייתה חובה לדעת ו/או לברר מה טיב העסקאות שעורך הלקוח שבגינן נכנס הכסף לחשבון ומהיכן מקבל הלקוח את הכספים האדירים הנ"ל ועבור מה ובוודאי שלא לעצום עיניו\ מה עוד שבמקרה שלפנינו הדברים נעשו תוך שיתוף מלא של גורמי הבנק ו/או ברשלנותם.
10. מן הצד השני על הבנק הייתה חובה לדעת ו/או לברר לאן מוציא ו/או מעביר ו/או מכבס הלקוח את סכומי הענק הללו, מדוע, והאם פעילות כלכלית זו תואמת את המצגים שהוצגו לבנק בכל שלבי ההתקשרות עם הלקוח לגבי אופי החשבון, אופי התקבולים הצפוי בו, ההוצאות הרלבאנטיות וכיוצא באלה.
11. אך לא רק בכך חטא הבנק. הוראות בנק ישראל קובעות במפורש כי הבנק אינו יכול לטמון את ראשו בחול לנוכח פעילות מוזרה או תמוהה שמבצע הלקוח בחשבונו, כל שכן לקוח עסקי. התמיהה גוברת כאשר מתברר כי החשבון כלל לא היה עסקי אלא חשבון מעין פרטי ללא יכולת לקבל אשראי, קרי חשבון שאינו מיועד לפעילות עסקית עניפה על כל המשתמע מכך.
12. מקום שקבוצת חברות עסקית המגלגלת מיליונים בחודש ולעתים בשבוע מתעקשת לנהל את פעילותה דווקא בחשבון שכלל אינו מתאים לכך לכאורה ואינו אמור להיות הבחירה הטבעית לניהול פעילות שכזו, הוא מקום שבו נורות האזהרה הבנקאיות חייבות להידלק עוד מלכתחילה. חלף זאת בחר הבנק דווקא לשתף פעולה עם קבוצת ריאליטי על פעילותה הבעייתית, בלשון ההמעטה ,וזאת עד ליום מעצרו של הנתבע 1 ממש.
13. הוסף על כך כי חשבונות הקבוצה נוהלו ונפתחו מלכתחילה כשבחזיתם הוצבה מי שכבר אז היה ברור בעליל שהיא אשת קש (הנתבעת 2) המהווה כסות לבעלים האמיתי של החשבונות ומצא כי כבר מלידתם של חשבונות קבוצת ריאליטי ותחילת הפעילות הבנקאית בבנק הפועלים התנוסס עליהם דגל שחור של תרמית עבריינית ובמקרה הטוב עצם פתיחתם בעליל נעשתה בחטא.
14. למחדליו האמורים של הבנק או לרשלנותו נוסיף גם את העובדה שבפני הבנק הייתה פרוסה העובדה כי הנתבע 1 בוחר לפעול באופן שתואר משום שיש לו עבר פלילי שכן הוא ישב בעבר בכלא בגין עבירות מע"מ ואינו יכול לפיכך להיות בעל שליטה או נהנה בחשבון בנק מחשש מנושיו.
15. זאת ועוד חשבונות אלה נוהלו ללא מסגרת אשראי כלל וכלל. משמעות הדבר שהבנק עצמו לא סמך על רוני פרל, לימור עינת, ויתר "קבוצת ריאליטי" שיפרעו לידיו אפילו שקל אחד, אם יקבלו אותו מהבנק.
16. על הבנק הייתה חובה לעגן את הפעילות של קבוצת ריאליטי במסגרת הנכונה של החשבון המתאים, החשבון העסקי. נזכיר כי בתיק עסקי אמיתי וכשר המתנהל בבנק סביר ניתן למצוא מאזנים של החברה, רשימת ספקים, דוחות רווח והפסד וכיוצא באלה, ובאופן כללי ניתן לומר כי הוא נתון לביקורת קפדנית יותר מאשר חשבון של אזרח מן השורה הנושא פעילות מצומצמת מעצם טבעו.   
17. אין המדובר בעוסק מורשה קטן זעיר או פטור שיכול להתנהל בחשבון פרטי, אלא מדובר ב-4 חברות, המציגות את עצמן כלפי הציבור כקבוצה של ממש שמתנהלת בתוך חשבונות פרטיים ומגלגלת מחזור של מאות מליונים עם מאות ואולי אלפי לקוחות.
18. אכן, בכל פעם שפקיד הבנק החזיק המחאה המשוכה לטובת "קבוצת ריאליטי" היה עליו לשים לב כי המדובר במאות לקוחות שונים, וכי הסכומים שהם נותנים לקבוצת ריאליטי הינם בהיקפים של לפחות עשרות אלפי שקלים כל אחד. והכל לחשבון שאיננו עסקי ואינו מבוקר ככזה.
19. ואם כל זה לא חשוד דיו, לו היו פקידי הבנק טורחים ומתבוננים מדי פעם בניירות החשבון עצמם, היו הם מגלים מייד בעין בלתי מזויינת כי כל אותן הפקדות, התנדפו להן מייד מהחשבון, בד"כ באותו היום ממש!!
20. ראוי לציין כי הואיל והבנק לא הקפיד לדרוש ולקבל מאזנים של קבוצת החברות של ריאליטי כפי שהיה עליו לעשות אזי לא ראה הוא את "אזהרת עסק חי" שנרשמה לחובת הקבוצה ולא ראה את הספרים המעידים על חובות של עשרות מיליונים וגניבת הכספים והעברתם מחוץ לחברות הקבוצה.
21. חומרה יתירה יש לייחס לעובדה כי בחזית כל החברות האמורות עבורן ניהל הבנק את המסלקה, עמד איש קש בצורת לימור עינת הנתבעת מס' 2 הלוא היא אשתו דאז של מר רוני פרל וזאת בידיעת הבנק או בעצימת עיניו לכך והכל שלא כדין.
22. גב' לימור עינת בתור בעלת המניות בחברות הייתה מורשית החתימה בחשבון, בעלת השליטה ו/או הנהנית. אך מלבד במעמד פתיחת החשבון היא מעולם לא עמדה בקשר ישיר עם הבנק, ורבבות הפעולות הבנקאיות החשודות אותן הוציא לפועל הבנק בהנחיית פרל נעשו תוך התעלמות הבנק מהפער שבין הבעלים הרשמי ובין המנהל בפועל של החשבונות – קרי הבעלים האמיתי.
23. לכך נוסיף גם כי חשבונה של אחת החברות, חברת מועדון שוברי הכסף והזהב, הוגבל כבר בינואר 06. עובדה זו לא מנעה מהבנק להסכים לפתיחת חשבון מסלקה חדש באותו הסניף לבקשת אותו רוני פרל תחת שמה של חברה אחרת -  חשבון לא עסקי כאמור, על שם איש קש כאמור, וללא אשראי כאמור.  
24. להיסטוריה מפוקפקת זו נוסיף גם כי חשבונו הפרטי של הנתבע 1 בסניף בנק הפועלים במודיעין היה מוגבל בה בעת שהחלה האופרציה בסניף 208 (בית התעשייה) ופקידי הבנק ידעו זאת וחיפשו דרך לסייע לו לנהל את פעילותו העסקית למרות היותו עבריין מורשע ולמרות היותו מוגבל.
25. כל המחדלים האמורים לעיל מספיקים דיים על מנת לבסס את הרשלנות הכבדה של הבנק בתיק זה כלפי התובעים המהווה הפרה של כל חובות הזהירות בהן הוא חב (כפי שידונו להלן). 
26. ואולם גולת הכותרת של מעשה הרשלנות הבנקאי חסר התקדים בו עסקינן, היא ללא ספק הסכמתו ואישורו של הבנק להדפסה של עשרות אלפי המחאות שנמסרו בידי "קבוצת ריאליטי" ומשם לידי כל אחד ואחד מהקורבנות אשר מצאו עצמם מחזיקים עשרות צ'קים מודפסים כל אחד של בנק הפועלים.
27. נזכיר כי סוד הצלחתה של מרמת העתק של רוני פרל היה בכך שהוא הצליח לשכנע את הקורבנות כי אף על פי שהם נותנים לו כסף במזומן על המקום, נותן הוא למעשה להם עשרות צ'קים מודפסים של בנק הפועלים שכמוהם כצ'ק בנקאי לכל דבר ועניין, לטענתו. מעשהו זה של פרל לא היה יכול להצליח ללא מתן כמות הצ'קים הסיטונית לכל לקוח ולקוח אשר גרם ללקוח לסבור כי מדובר בחברה מיוחדת, "בית השקעות" או "בנק" כמעט שיכול לקבל לידיו ולמסור עשרות צ'קים מודפסים שאיש לא יחלום לעולם כי אין להם כיסוי.
28. עד כדי כך הייתה הכמות המבוקשת להדפסה רבה, עד כי הבנק שלח את "קבוצת ריאליטי", באישור כמובן, להתנהל ישירות עם בית הדפוס שמדפיס בעבור הבנק את הצ'קים. שהרי איזה צורך יש לו לבנק להחזיק עשרות אלפי המחאות בסניף כאשר הלקוח יכול ישר לקבל אותן לידיו.
29. במלים אחרות החשבון נטול האשראי שנוהל על ידי אשת הקש, לאחר שבעבר הוגבל חשבון אחר השייך לאותה קבוצה, אשר הוגדר כחשבון לא עסקי, ואשר הכניס מיליוני שקלים מדי שבוע שגם התנדפו ממנו באותה מהירות, "התחייב" באדיבות בנק הפועלים בעשרות אלפי המחאות לצדדים שלישיים כשהן מתפזרות לכל עבר.
30. ומה חשבו לעצמם פקידי הבנק כאשר אישרו "לקבוצת ריאליטי" הדפסה המונית שכזו? האם לא סברו הם שבסוף השרשרת יהיה מישהו שיחזיק המחאות אלה ויסתמך עליהן???
31. ומדוע לא בדקו את החשבון ו/או החשבונות טרם אושרו ההדפסות ההמוניות – בדיקת החשבונות הייתה מעלה מייד שאין כל בטחונות, אין כל ערובות, אין כל כספים בחשבון. וכמובן שגם אין כל אשראי.
32. ובכלל – האם בדקו פקידי הבנק לאיזה צורך דרושים לקבוצת ריאליטי כל כך הרבה צ'קים, מה סוג העסקה/עסקאות שעורכת קבוצת ריאליטי המצריך כזו כמו של צ'קים, מה יהיו הסכומים שירשמו על הצ'קים הללו, באיזה היקף יוצאו הם לציבור, ועד איזה היקף של נטילת התחייבויות עלחשבונות הבנק הללו מגולמים בכמות הצ'קים הזו.
33. ולא רק זאת – לאורך כל תקופת חיי ההונאה נהגו חלק מהתובעים לצלצל לבנק הפועלים, עתים למחלקת פניות הציבור ועתים לסניף עצמו על מנת לבדוק ולברר האם אכן "קבוצת ריאליטי" מנהלת את חשבונותיה אצלו, האם מצבה הפיננסי איתן, והאם בנק הפועלים שותף עימה בקרן השקעות כלשהי כפי שהוצג להם.
34. כמובן שהבנק לא טרח ליידע את התובעים או מי מהם שהתקשר שמדובר בחשבון פרטי ולא עסקי, שמתנהל באמצעות איש קש, נטול אשראי, שכל הכספים שהוכנסו לתוכו הוברחו החוצה, שהחשבונות והחברות סבלו מקשיים והגבלות ועוד כהנה וכהנה. בנוסף לא טרח הבנק גם ליידע את הרשויות המתאימות על כך שישנם אצלו חשבונות בנק שכאלו מהם נמשכו עשרות אלפי צ'קים וכי לכאורה לא עתיד להיות להם פרעון.
35. נהפוך הוא! כל מי שניסה לברר קיבל את הרושם שמדובר בלקוח מכובד של הבנק ושהכל על מי מנוחות. העדויות המלאות תובאנה בפני בית משפט זה.
36. בנקודה זו ראוי וחשוב לציין מה כן טרח בנק הפועלים לעשות: כשנודע לבנק הפועלים באמצעות תחקיר עיתונאי כי מר פרל וחבורתו מספרים בחוצות העיר כי בנק הפועלים שותף איתם בקרן השקעות משותפת ולשם ילכו כספיהם, כלומר שפרל יצר מצג שווא לפיו הוא שותף של בנק הפועלים, זימן הלה את פרל וחבריו ודאג לכסות רק את עצמו כשהכריח את "קבוצת ריאליטי" להפיץ בקרב כלל הלקוחות (שכבר נפלו בפח) מכתב המודיע כי בנק הפועלים אינו שותף עם רוני פרל או מי מטעמו בקרן השקעות. חרף זאת אפשר הבנק לפרל גם לאחר שהמרמה נחשפה בפניו, להמשיך פעילות חשבונותיו כרגיל ואפילו לא טרח לבדוק מה עשה פרל עם הכספים משהוברר שאין קיימת כלל קרן השקעות משותפת.
37. בנוסף ככל הנראה בעקבות התחקיר או בצירוף מקרים  מעורר התפעלות מיהר הבנק לתת דיווח חלקי כלשהו לרשות להלבנת הון על פעולות לא תקינות של החברה שהתרחשו באותו חודש דצמבר 07. התובעים אינם יודעים פרטים רבים על דיווח זה, אך דבר אחד ברור, גם לאחר הדיווח (אם וככל שהיה) המשיכה קבוצת ריאליטי בשלה בבנק הפועלים וביתר שאת. ואילו הרשות להלבנת הון לא נקפה אצבע כדי לעצור את ההונאה. ובכלל לכאורה היה על הבנק לדווח על אלפי פעולות של הלבנת הון שבוצעו החל מפתיחת החשבון ועד מעצרו של פרל, דיווח זה לא נעשה.
38. אך נחזור למכתב שבנק הפועלים הכריח את הנתבע 1 לשלוח ללקוחותיו. מכתבו זה יצא ב-12.12.07 זמן קצר לאחר התחקיר שפרסם העיתונאי צח שפיצן בידיעות אחרונות ביום 7.12.07. מצ"ב כתבת תחקיר זו כנספח 247 לכתב תביעה זה ומדבר בעד עצמו. מצ"ב המכתב שהוציאה קבוצת ריאליטי ביום 12.12.07 ללקוחותיה כנספח 248 לכתב תביעה זה לאחר שבנק הפועלים "הכריח" אותה לעשות כן.
39. לכאורה כאן במקום הזה, לאחר פרסום תחקיר של ידיעות אחרונות בו נחשפו מעלליה של ריאליטי והאופן המניפולטיבי בו אנשיה השתמשו בשמו הטוב של הבנק, היה אמור להגיע לסופו המידי של הקשר בין "קבוצת ריאליטי" לבנק הפועלים. שהרי "זה עתה" גילה הבנק כי "קבוצת ריאליטי" משתמשת בשמו בהונאה כדי להוציא כסף מאלפי אנשים.
40. ומה מסתבר? ששנת 2008 הייתה שנת השיא בפעילות הלא חוקית של "קבוצת ריאליטי" אשר בוצעה רובה ככולה על הפלטפורמה אשר העמיד לרשותה בנק הפועלים מבלי שהוא רואה או מוצא לנכון לעצור פעילות זו ולדווח עליה ברמת הרצינות והחומרה הנדרשת, למשטרה, לרשויות השונות ולתובעים עצמם או לחלופין לעצור את הפעילות ולכל הפחות לבדוק מיידית באמצעות גורמי הפיקוח והבקרה מטעמו על מצג השווא שעשה הנתבע 1 ובו לכאורה עירב את שמו של הבנק דבר שהוביל לכריתה של מאות עסקאות תרמיתיות.
41. עיון במספרי הנזק מראה ברורות כי שנת 2008 היא השנה שבה פרל "העלה הילוך" וסכומי עשרות האלפים שניטלו מכל לקוח הפכו למאות אלפים אשר הוצאו מחלק נכבד מהלקוחות, והכל זרם למסלקה-מכבסה של בנק הפועלים, זאת כשהוא אמור לבדוק בזכוכית מגדלת חשבון של מישהו שזה עתה הוכח לו (בין היתר בהקלטות) כי הוא משתמש בבנק הפועלים עצמו ובשמו הטוב ואיתנותו הפיננסית כדי להמשיך ולרמות אנשים.
42. וגם אם רק לרגע אחד לשם הויכוח התיאורטי נניח שהבנק לא היה צריך לעצור את התקבולים לחשבון, מדוע לא עצר הבנק לפחות את יציאת הכספים מהחשבון?! במהלך שנת 2008? כל הכספים!!!
43. מדוע לא התייעץ הבנק בנסיבות אלו עם הפיקוח על הבנקים כדי לקבל הנחיות והוראות כיצד לפעול כהלכה בנסיבות דנן.
44. זאת ועוד, בכל מהלך 2008 דאגה "קבוצת ריאליטי" לפרסם את עצמה ואת מרכולתה בכל שלט חוצות אפשרי ברדיו ובטלויזיה. מובן מאליו כי גם אנשי הבנק ראו את הפרסומים, אלא שבניגוד לציבור בכללותו הבנק ידע או היה אמור לדעת את האמת שמאחורי הפרסומים – כי החשבונות ריקים, כי פוזרו עשרות אלפי צ'קים מודפסים בחוץ שנמסרו לצדדים שלישיים, כי המדובר בחשבון פרטי ולא עסקי רגיל, המנוהל על ידי איש קש, כי הסיכוי לעמוד בהתחייבויות שנטלה על עצמה "קבוצת ריאליטי" ומימשה בעזרת הבנק באמצעות כמות הזויה של צ'קים שנמסרו "לקבוצת ריאליטי" אשר פיזרה אותם הלאה, הוא סיכוי אפסי. 
45. מדהים עוד יותר הוא האופן שבו הוציאה "קבוצת ריאליטי" חלק מהכסף מחשבונותיה שבבנק. מתברר כי "קבוצת ריאליטי" נהגה כעניין שבשגרה  לשלוח "שליחים" מטעמה, חלקם אנשי השוק האפור (או הכהה יותר), תוך ש"קבוצת ריאליטי" מיידעת את הבנק כי שליחים מטעמה יגיעו לסניף לקבל כסף לידיהם, ומבקשת מהבנק להיעתר לבקשת "השליחים" לרשום את הצ'ק על שמם, ולחלופין להרשות היסב של צ'ק שלא הוגדר כ"למוטב בלבד" אשר נתקבל מצדדי ג'.
46. במלים אחרות לא רק שמתבצעת הוצאת כספים סיטונית מהחשבון, היא גם מתבצעת באמצעות שליחים, בהסבות של צ'יקים, בהמחאות פתוחות – בחשבון נטול אשראי, המנוהל על ידי איש קש, שזה עתה הודפסו עבורו עשרות אלפי צ'קים שניתנו לצדדי ג' לשם רמייתם ואין בו שום בטוחה, ערובה, או חיסכון זולת המזומן שהיום נכנס וכבר יצא לשליח.
47. חשוב להדגיש כי נושא החתימה על ההמחאות הינו מהותי בדיני השטרות ועל הבנקים קיימת חובה לפעול ולוודא כי אכן החתימה הינה חתימתו של בעל החשבון. במקרה שבפנינו בפועל פעל הבנק בניגוד לכל כלל ובניגוד לדין כאשר אישר הדפסה מראש של חתימה על הצ'ק בבית הדפוס כאשר כי אין המדובר בחתימה בפועל אלא בחתימה סרוקה דהיינו חתימה מודפסת שנעשתה במעמד הדפסת טורף השטר.
48. אישור זה כשלעצמו או עצימת עיניים מהדפסת צ'ק שהוא יוצא מבית הדפוס חתום הם כשלעצמם פגומים מהיסוד ומעבר לכל דבר אחר סייעו הם לבסס את טיעון הרמאים כי הצ'ק הוא כמו צ'ק בנקאי באשר "הודפס ללא מגע או חתימה של יד אדם" .
49. בנוסף יטענו התובעים כי אמון הציבור במערכת הבנקאית נובע מקיומם של אמצעי פיקוח ובקרה לא רק של בנק ישראל אלא גם פנימיים של הבנק עצמו, המתחייבים הן על פי החוק והן על-פי דרישות הפיקוח של בנק ישראל.
50. בנסיבות הפעילות של הבנק במקרה דנן כשלו כל המערכות לרבות מערכות הביקורת של הבנק עצמו שלא מילאו תפקידם נאמנה ולא השכילו לראות את המובן מאליו שמדובר בחשבון פירמידי המשמש דה פקטו להלבנת הון בהיקפי ענק.
51. קשה להגזים בחומרת ההתנהגות הנטענת של בנק הפועלים כאשר התוצאה השירה ו/או התוצאה הכוללת הנובעת מהתנהגות הבנק ו/או ממחדליו גרמה לנזקים לתובעים כפי שפורט לעיל. קשה לחשוב על דוגמא בה חטא בנק לתפקידו יותר מאשר במקרה דנן.
52. 145.             אחריות הבנק – הפן המשפטי:
53. המסגרת הנורמטיבית החולשת על היחסים בין בנק ללקוח ובין בנק לצד שלישי מורכבת מפסיפס של נורמות משפטיות.
54. התובעים יטענו כי נורמות אלה, אשר נקבעו במהלך שנות פסיקה רבות מטילות על הבנק חובת נאמנות וחובה מוגברת של זהירות ותום לב לא רק כלפי הלקוח אלא גם כלפי צדדים שלישיים שעלולים להינזק מפעולה או אי פעולה של הבנק.
55. התובעים יטענו עוד כי אל הפסיקה נוספה גם חקיקה מאומצת בנושא המטילה על הבנקים אף חובות נוספות.
56. התובעים יוסיפו ויטענו עוד כי המחוקק והרגולטור קבעו שיש לייחס משמעות רבה למעמד פתיחת החשבון, ולמסמכי "הכר את הלקוח" עליהם חותם הלקוח והללו מהווים תעודת הזהות וכרטיס הביקור של הלקוח בפני הבנק.
57. 150.             מסמכי "הכר את הלקוח" – וכיצד אמור לפעול בנק כאשר מתגלית סתירה?
58. חשיבותם הגדולה של מסמכים אלה היא במתן קנה המידה לגבי זהות ומהות הלקוח העומד בפני הבנק. מעתה והלאה ולכל אורך חיי החשבון תימדד ותיבחן ההתנהגות השוטפת של הלקוח, קודם כל לפי מצגיו וחתימותיו על מסמכי "הכר את הלקוח" במעמד פתיחת החשבון. 
59. ואכן טרם פתיחת חשבון בבנק, על הבנק לבצע בדיקה מעמיקה של זהות הלקוח ומיופי כוחו ועליו לרשום את פרטי זהותם של נהנים ובעלי השליטה בתאגיד אם ישנם.
60. במהלך הקשר המתמשך עם הלקוח אמור הבנק לקיים מעקב ובקרה על מנת לוודא כי העסקאות המבוצעות בחשבון תואמות את המידע שיש לבנק על  הלקוח, הן מבחינת פרופיל עסקיו והן מבחינת מקור הכסף. ויודגש: בדיקת נאותות הלקוחות חייבת מענה לנושאים הבאים: סיבת פתיחת החשבון, הפעילות הצפויה בחשבון (סוג ותכיפות) מקורות ההון בחשבון (תיאור הפעילות הכלכלית שממנה יופק ההון) והערכת עשרו של הלקוח בכל רגע נתון.
61. הבדיקות הנ"ל הינן כל כך חשובות עד כי הבנק ימנע פתיחת חשבון חדש, או יפעל לסגירת חשבון קיים במקרים בהם לא נתקבלו הסברים המניחים את דעת הבנק לפעילויות התמוהות בחשבון.
62. יתרה מכך הבנק אמור לסווג החשבונות והלקוחות לרמות סיכון בהתאם לדרישות הדינים המקומיים ובהתאם להחלטות הבנק.
63. הבנק אמור לנהל מערך מאורגן של בקרה ומעקב באמצעים ממוחשבים ובאמצעים אחרים אחר לקוחות שהוגדרו בסיכון גבוה ולצורך כך גם אמורה להיות לבנק מערכת מידע אשר מספקת מידע זמין לניתוח יעיל אחר חשבונות שכאלה.
64. כאשר הבנק מזהה פעילות חשודה, או תמוהה או כזו שאינה תואמת את מסמכי הכר את הלקוח עליו לקיים את חובת הדיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על פעולות של מקבל השרות, אשר לאור המידע המצוי ברשות הבנק ובהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות סכומי הפעולה, נחזות בעיניו כבלתי רגילות או חשודות לעניין מניעת הלבנת הון.
65. הבנק אמור לקבוע נהלים שיענו על הנדרש בחוק לרבות שימוש במערכות ממוחשבות, מעקב על פעולות בלתי רגילות/ חשודות, רישום מידע, דיווח לרשויות ותיעוד הדיווח.
66. הבנק אמור להפעיל עוד מנגנון פיקוח ובקרה באמצעות מערכות ממוכנות שמטרתן לוודא עמידה בדרישות הרגולטורים ובדגש על מסמכי פתיחת חשבון, "הכר את הלקוח" ותיעוד זהות הלקוח, איתור פעילות בלתי רגילה או חשודה של לקוחות או אחרים ודווח לרשויות על פי הכללים וההנחיות, זיהוי ואיתור לקוחות העלולים להוות סיכון לבנק וביצוע מעקב תקופתי אחר הפעילות בחשבונות של לקוחות אלה.
67. התוצאה העגומה שהביאתנו עד הלום מעידה כי דבר מן האמור למעלה לא נעשה ו/או לא נעשה מספיק ו/או נעשה בצורה רשלנית למדי.
68. מעבר לאמור לעיל, התובעים ידגישו כי ההסדרים החוזיים בין בנק לבין לקוחו אינם חזות הכול. בנק, בתור שכזה כפוף לחובות נוספות, שבעיקרן שאובות מחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"). חוק זה נועד להבטיח כי הבנקים ינהגו בציבור הלקוחות בהגינות ולא יעשו שימוש לרעה במעמדם נוכח פערי הכוחות והידע הקיימים בדרך כלל בין הבנק לבין הלקוחות כמקבלי שירות.
69. אך גם מעבר לכך הרי שהבנקים נתפשים כבעלי מעמד "מעין ציבורי" וזוכים בשל כך לאמון. לא אחת קורה כי אלו הבאים במגע עם הבנקים נוטים לסמוך על פעולותיהם ועל מצגיהם ללא חקירה ודרישה וזאת לאור עמדתם העדיפה על פני לקוחות וצדדי ג'.
70. כך למשל לבנקים נגישות למידע החיוני ללקוח ובידי הבנקים קיימות יכולות  ואמצעי בקרה ופיקוח על ענייני הלקוחות. זו אינה מערכת יחסים רגילה אלא "מיוחדת". הבנק ופקידיו נתפשים בעיני הציבור כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שברשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב.
71. הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים מיוחדים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט. כל אלה עשויים לאפשר לבנק למנוע נזקים מלקוחותיו או מאלו שיכולים להיפגע מפעולותיו או ממחדליו, בעוד שלנפגע הפוטנציאלי אין יכולת דומה.
72. נוסף על אלה, חלות על הבנק חובות שמקורן בדיני הנזיקין ודיני החוזים, ראה: ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד נח(2) 145).
73. להרחבת הדיון בעניין אחריות בנקים כלפי צדדי ג' יפנו התובעים למאמרו של א' פורת "דיני הנזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל (תשנ"ב-תשנ"ג) 324, 324-325, 343. כן ראה מאמרם של מ' רובינשטיין וב' אוקון "הבנק כ'סוכנות חברתית'" ספר שמגר (מאמרים חלק ג', תשס"ג – 2003) 819. וכן ראה נרקיס ומור "חובות החלות על הבנקים" כרך א' (המכון למחקרי משפט וכלכלה – 2002) ע' 8, 63 – 66.  לדיון בנושא בפסיקה ראה למשל פרשת צבאח (ע"א 53893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573.
74. התובעים יטענו לפיכך כי היותו של הבנק סוכנות חברתית, מובילה במקרים הרלבאנטיים כגון המקרה דנן להטלת חובות כלליות, שאינן באות לביטוי רק במישור יחסים מול לקוח קונקרטי או פרט מסוים אלא כלפי כל צדדי ג' שניזוקו ממחדלו של הבנק ואשר על הבנק חלה כלפיהם חובת זהירות מושגית וקונקרטית.
75. 168.             רשלנות הבנק כלפי התובעים:
76. התובעים יטענו כי הבנק התרשל כלפיהם כצד ג' במחדליו המתוארים לעיל וכתוצאה ישירה מרשלנותו, עצימת עיניו ממהלך ההונאה, והתעלמותו מחובותיו הבסיסיות ביותר כמוסד בנקאי נגרם לתובעים נזקם הכבד. 
77. על-פי דיני הרשלנות מקובל לראות כי העוולה כוללת ארבעה יסודות:

א).        חובת זהירות שחב המזיק כלפי הניזוק.

ב).        הפרת חובת הזהירות המוצאת ביטויה בכישלונו של המזיק לנהוג באופן סביר באותן הנסיבות.

ג).        סיבתיות – קשר  סיבתי עובדתי ומשפטי.

ד).        נזק.

1. עוולת הרשלנות מטילה אחריות בגין נזק הנגרם בשל 'סיכון בלתי סביר'. עוולה זו המחייבת לפעול בסבירות, אינה אלא פן אחד במערך הכולל של המוסד המשפטי המרכזי שעניינו 'הסבירות, תום הלב וההגינות', ואשר כולל בנוסף לעוולה זו גם את 'מתחם הסבירות' בתחום הציבורי ואת חובת הפעולה בתום לב ובדרך מקובלת. ראה שירלי דגן "סוגיות בדיני נזיקין" כרך א' (המכון למחקרי משפט וכלכלה בע"מ – 2002) ע' 279).
2. זאת ועוד, חובת הזהירות של בנק חלה בנסיבות דנן  גם כלפי מי שאינו לקוח ואינו ערב של הבנק. לעניין זה ראויים דבריו של בית המשפט בת.א (ת"א) 1811/66 בש את רבסקי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פסקים מחוזיים (תש"ל-1970) ע' 25, 33 לפיהם:

"בשום פנים אין לומר כי החובה קיימת בין הבנק לבין לקוחו בלבד ורק בין שניים אלה לא רק בענף הבנקאות; אלא בכל מקרה ששאלת הרשלנות מתעוררת אין רשימת "הקרובים", שכלפיהם קיימת החובה רשימה סגורה, והיא תלויה בנסיבות המקרה".

1. במקרה דנן ברור כי מתקיימת מערכת יחסי "שכנות" קרובה בין הבנק, מחד, והתובעים מאידך. כחלק אינטגרלי ממתן עשרות צ'קים מודפסים לידי כל אחד ואחד מהתובעים לוקח על עצמו הבנק לבצע פיקוח על ההוצאות וההכנסות מהחשבון שייוחד לטובת הקבוצה שביקשה הדפסה של עשרות אלפי שיקים.
2. מרגע שנוצרים יחסי "שכנות" כה קרובים בין הבנק ובין התובעים מתוקף כך שהתובעים מפקידים סכומים משמעותיים ביותר בחשבון שמפוקח על-ידי הבנק או לפחות אמור להיות מפוקח ומבוקר על ידו נוצרת גם ציפיות. לקוח סביר אשר יודע כי הוא מפקיד כספים לחשבון המפוקח על-ידי הבנק שאף אישר הדפסת עשרות אלפי צ'קים ממנו, מצפה כי הבנק אכן יפקח על דרך הוצאת אותם כספים. הוא רואה בבנק גוף מקצועי, בעל ידע, הנעזר במומחים על-מנת לפקח על "קבוצת ריאליטי" . 
3. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית של הבנק התובעים יבהירו כי במצב דברים זה היה צריך הבנק לצפות "כבנק סביר", ואף יכול בקלות היה לצפות מבחינה טכנית, כי מקבלי עשרות אלפי ההמחאות שהדפיס בעבור "קבוצת ריאליטי" יסתמכו עליהם ויצאו מנקודת הנחה סבירה בנסיבות העניין כי אם בנק הפועלים הגדול הרשה לעצמו לאפשר הדפסה של עשרות אלפי צ'קים לצורך חלוקתם לציבור ואשר הוצגו כהמחאות מקודדות השוות ערך לצ'ק בנראי של ממש, ברור שעשה זאת רק לאחר שבדק בדוק היטב כי בידי הקבוצה יכולת הפירעון של צ'קים אלו. 
4. לקוחות הבנק, והציבור הרחב בכלל, נותנים אמון רחב במערכת הבנקאית, אמון שמהווה נכס לא רק לציבור אלא ובעיקר למערכת הבנקאית. על-כן, כאשר שומע לקוח כי הבנק שותף של "קבוצת ריאליטי" בקרן השקעות וכי בגלל זה גם "קבוצת ריאליטי" יכולה לחלק עשרות המחאות מודפסות ללקוח הרי לא רק סביר אלא שיש ודאות גבוהה שנתון זה ישפיע על שיקוליו והוא יסתמך עליו בבואו לעשות את העסקה.
5. לפיכך במקרה שלפנינו קמה חובת זהירות קונקרטית בין הבנק לבין התובעים.
6. אין ספק, כי הבנק שאפשר "לקבוצת ריאליטי" לפעול מתוך חשבון פרטי נטול אשראי ובאמצעות איש קש ולהדפיס עשרות אלפי צ'קים חתומים מראש על ידי בעלת החשבון היישר מבית הדפוס ללא כל בטחונות או ערבויות ולאחר שהתרוקנו כל חשבונות הקבוצה, יצר כלפי התובעים מצג שווא כאילו המדובר בעסקה מיוחדת עם גוף פיננסי יציב. בעשותו כן פעל הבנק לכל הפחות, ברשלנות.
7. רמת הזהירות שגילה הבנק הייתה הרבה מתחת למצופה מבנק סביר.
8. חובתו של הבנק הינה לנקוט כל אותם אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין.
9. רמת הזהירות מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע, אשר קיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות. רמת הזהירות מחייבת נקיטת אמצעים כלפי סיכון אשר לגביו קיימת הסתברות סבירה כי יתרחש. ראה: דנ"א 1740/91 בנק ברקליס-דיסקונט בע"מ נ' שרגא פרוסט קוסטמן פ"ד מז(5) 31). ומה על הבנק לעשות? על הבנק לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ראויות, ולדאוג שכספו או נכסיו המופקדים בבנק לא ייפגעו. במסגרת זו עליו לנהוג בזהירות בכדי למנוע מרמה בחשבונות הלקוח ובנכסיו שבבנק. ראה ע"א 636/89 כחולי נ' הבנק ברקליס דיסקונט בע"מ, פ"ד מה(3) 265.
10. יפים לעניין זה דברי כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק, בעניין פרוסט (שם בעמוד 86):

"כאשר עניין לנו ברמת זהירות הנדרשת בעוולת הרשלנות, עשוי אדם להתרשל גם מקום שלא עצם עיניו מלראות, וזה מקום שלא ערך חקירה בתום-לב. הרשלן עשוי שיהיה תם לב. הרשלנות באה להתגבר על הטיפשות. היא לא באה להתגבר על התמימות."

 

1. ובאשר לחובת הבנק לעניין שטרות היוצאים לשוק קבעה כבר הפסיקה בעניין אחר כי על הבנק החובה לנקוט באמצעי זהירות סבירים ביחס לשטרות היוצאים לשוק – בשל הצורך בקיום ביטחון בחיי מסחר וכלכלה. זאת לאור העובדה כי לבנק אינטרס ברור שיתייחסו לשיקים שנמשכו על ידו (בוודאי כאשר הם מודפסים על ידו באופן המוני לצורך חלוקה לצדדי ג' כשהם כבר חתומים) כאל אמצעי תשלום אמין, ונוכח הקביעה כי הבנק הוא מונע נזק טוב יותר.
2. ומה יכול היה הבנק לעשות לפחות בעניין עשרות אלפי ההמחאות שהדפיס ונתן בידי "קבוצת ריאליטי" (וכשכבר הטביע עליהם מראש בבית הדפוס את חתימת בעלת החשבון אשר הייתה מלכתחילה בעצמה איש קש) בכל שלב משלבי ההונאה – המינימום היה לפרסם הודעה בעיתון ולהזהיר הציבור מלקבל שיקים אלה ולהתלונן על כך במשטרה. כן היה על הבנק לדרוש הפקדת בטחונות או ערובות לטובת החשבון, ובנסוף היה עליו להתערב ולעצור את ריקון החשבונות. אלו, יחד הפרסום והפניה למשטרה הם צעדים אלמנטריים אשר לו היו ננקטים על-ידי הבנק ודאי היו מונעים היווצרות הנזק או רובו המכריע.
3. ואם נשתמש בניתוחו של הפרופסור פורת במאמרו המוזכר לעיל ניתן לשייך את המקרה שלפנינו לקבוצת המקרים שעניינם "עיסוק בנכסים מסוכנים", בהם חב העוסק חובת זהירות לצדדים שלישיים אשר נפגעו מן החפץ המסוכן, במקרה דנן החפץ המסוכן הוא עשרות אלפי המחאות בחוץ בחשבון נטול בטוחות, וערבויות המתנהל על ידי איש קש ללא אשראי. ונזכיר – המחאות אשר קיבלו עליהם את חתימת אשר הקש עושת השטר מראש עוד בבית הדפוס של הלקוח אשר הדפיסם בצורה כזאת.
4. סיכומם של דברים, הבנק לא פעל כפי שאמור היה לנהוג בנק סביר. הבנק התרשל. התרשלותו זו הביאה לנזקם של התובעים כולם באשר לולא תרומתו המכרעת של הבנק ולולא אספקת פלטפורמת הסליקה, ועשרות אלפי המחאות חסרות כיסוי שהיוו את כלי הפשע בידי הפושע ואשר שימשו כחומר בידי היוצר, לא הייתה באה לעולם תרמית ריאליטי.  
5. 187.             הפרת חובה חקוקה מצד הבנק:
6. עד כאן עמדנו על עוולת הרשלנות בה חב הבנק בגין מחדליו האיומים כפי שפורטו לעיל.
7. כעת נעמוד בקצרה על עוולה נוספת שביצע הבנק – עוולת הפרת חובה חקוקה.
8. שורת הוראות חוקיות והוראות מחייבות של המפקח על הבנקים קובעות חובות שונות למערכת הבנקאית ומסדירות את פעילותה.
9. סעיף 63 לפקודת הנזיקין, העוסק בעוולת הפרת חובה חקוקה, קובע כדלקמן:

"א. מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק – למעט פקודה זו – והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו.

ב. לענין סעיף זה רואים חיקוק כאילו נעשה לטובתו או להגנתו של פלוני, אם לפי פרושו הנכון הוא נועד לטובתו או להגנתו של אותו פלוני או לטובתם או להגנתם של בני אדם בכלל או של בני אדם מסוג או הגדר שעימם נמנה אותו פלוני".

1. חוק איסור הלבנת הון נועד להתמודד עם ניסיון של גופים פליליים להפוך את ההכנסות המתקבלות מפעילות פלילית (כמו למשל תקבולי המרמה שקיבלה קבוצת ריאליט מידי קורבנותיה התובעים) להכנסות חוקיות.
2. החוק נועד למנוע את אותן הפעילויות הכלכליות הפליליות מהן מתקבל הכסף המולבן ולהגן בכך על הקורבנות של הפעילויות הפליליות הללו.
3. כלומר במעגל הרחב התכלית של חוק איסור הלבנת הון הינה מניעה של אותן רעות שמהן מתקבל הכסף המולבן.
4. הקבוצה עליה מגן החוק, במעגל הרחב, מורכבת מכל אותם בני אדם שנופלים קרובן לאותה פעילות פלילית המניבה את הכסף המולבן.
5. החוק נועד למנוע פעולות בכסף שמתקבל עקב העבירה. הפרתו מקילה על קבלת הכסף והברחתו החוצה, דבר הפוגע בקורבנות המרמה.
6. לכן חוק איסור הלבנת הון נועד להגן על קורבנות מעשי מרמה המניבים כסף למלבין ההון והפרתו בידי מוסדות פיננסיים תורמת ישירות למעשי המרמה.
7. חובותיו החקוקות של הבנק שהופרו במקרה דנן הן כדלקמן:

א.      חוק איסור הלבנת הון התש"ס (2000) – ס' 7.

ב.      צו איסור הלבנת הון – ס' 4, ס' 8, ס' 9 (א, ב' ,ג'), ס' 11, לרבות התוספת השניה לצו ובמיוחד סעיפים -  1,2,6,7,8,9,10,11,12,13,15,18

ג.       נוהל 411 ניהול בנקאי תקין – ס' 4, ס' 6, ס' 8, ס' 9, ס' 14, ס' 15, ס' 24, ס' 25, ס' 28

ד.      נוהל 431 ניהול בנקאי תקין (פנקסי צ'קים) – ס' 3

1. טול כדוגמא את נוהל מס' 411, שנקבע על ידי המפקח על הבנקים, ועניינו "מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות".
2. נוהל זה קובע בין היתר כי (סעיף 24) אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות צו לאיסור הלבנת הון, נוהל 411 ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על פיה, וכן יסוד סביר להניח כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור, יחשבו כסיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו לעניין חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א – 1981.
3. במקרה שלפנינו הפרטים שמסרה "קבוצת ריאליטי" בעת פתיחת החשבונות התבררו מהר מאוד כפרטים שקריים, מטעים ולא נכונים והיו צריכים לעורר בקרב פקידי הבנק החל מהיום הראשון שאלות שונות וספקות, הן ביחס לזהות הבעלים האמיתי בחשבונות, הן ביחס למקור הכספים המועברים לחשבונות "קבוצת ריאליטי" וסכומי הכספים המועברים והן ביחס לדרך הוצאת הכספים מהחשבונות באמצעות אנשי שוק אפור שונים ומשונים.
4. באה "קבוצת ריאליטי" ומכניסה מדי יום סכומי כסף נכבדים ביותר, אשר מגיעים ממאות מקורות שונים, אין שום ספק כי הדבר צריך היה לעורר אצל הבנק סימני שאלה ולהדליק את נורות האזהרה.
5. סימני השאלה אצל בנק סביר אמורים לגדול מאות מונים מקום בו נוסף על עצם הפקדת הכספים החשודים נוהגת "קבוצת ריאליטי" גם למלט אותם באופן מיידי מהחשבון כך שבכל רגע נתון למעשה אין כסף בחשבונות. חמור מזאת כאשר הוצאת הכספים נעשתה באמצעות שליחים ובאמצעות הסבת צ'קים שנמשכו במזומן, היה על הבנק לבדוק ולדווח ראשית על עצם השימוש השיטתי בשליחים שלא לומר בלדרים למיניהם וזאת על פי הנדרש בחוק איסור הלבנת הון שנועד למנוע מגורמי פשיעה השתלטות על כספים בדרך זו.
6. זאת ועוד, נזכיר כי בראשית הדרך הוגבל כבר אחד מחשבונות הקבוצה ששימש "כמסלקה". ההגבלה הובילה את "קבוצת ריאליטי" לפתוח באותו הסניף ממש חשבון מסלקה חדש וחשבונות נוספים ובהתאם להזמין מהבנק אלפי צ'קים לצורך חלוקתם לצד ג'.
7.  הבנק אם כן אפשר הלכה למעשה בין חצריו הלבנת הון, על ידי מתן האפשרות "לקבוצת ריאליטי" לקבל לחשבונותיהם סכומי כסף גדולים, המעוררים ספק ביחס למטרתם, ומקורותיהם, וביחס לדרכי הוצאתם מהחשבון.
8. על כן, שומא היה על הבנק לבצע פעולות מיידיות על מנת לבדוק תחת זכוכית מגדלת את "פועלה" של הקבוצה, מצגיה במסמכי "הכר את הלקוח" לעומת פעילותה הנוכחית והיקפיה, סיווגו של החשבון, הבטוחות שקיימות, התחייבויותיה בחוץ ועוד.
9. בדיקה שכזו הייתה מגלה מייד כי לפנינו מקרה קלאסי של הלבנת הון אשר קורבנותיו הישירים הם צדדי ג' המחזיקים בידיהם המחאות של הקבוצה שלא שוות את הנייר עליו הם כתובות.
10. זאת ועוד, הבנק ידע ו/או היה עליו לדעת כי דרכי הוצאת הכספים מהחשבונות אף הן תאמו בצורה מדהימה פרופיל של הלבנת הון, כאשר רבים מהסכומים הוצאו מהבנק באמצעות שליחים מטעם, אנשי השוק האפור, אשר הגיעו לדלפקי הבנק וביקשו לקבל לידיהם סכומי ענק או לגלגל על שמם צ'קים שניתנו על שם הקבוצה ללא הכיתוב "למוטב בלבד".
11. אכן "קבוצת ריאליטי" ביצעה מאות ואלפי פעולות של הלבנת הון וזאת מדי יום. פעולות אלה חייבו את הבנק הן בדיווח אקטיבי לרשות להלבנת הון על כל אחת ואחת מהפעולות החשודות והן בתלונה לרשויות המתאימות על יתר הפרטים החשודים שנתגלו סביב פועלה של הקבוצה. 
12. מטרתו הבסיסית של חוק איסור הלבנת הון הינה הקמת מנגנון יעיל לאיתור עבירות של הלבנת הון. הפיקוח והאכיפה של מנגנון זה הינם חלק מאותו מנגנון ומי שמסכל בפעולותיו את הפעלת המנגנון כולל חובת הדיווח, מתוך מטרה לסכלו, מבצע עבירה לפי החוק, כשעבירה לפי החוק הינה גם עשיית פעולה ברכוש או מסירת מידע כוזב במטרה שלא יהיה דיווח לפי סעיף 7 לחוק או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון.
13. עמד על כך כב' השופט בדימוס חשין בפסק דין שם טוב (ע"א 9769/03 שם טוב נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 05(2)715], פסקאות 27-26):

 "התמודדות אפקטיבית עם מורכבותן של עבירות הלבנת ההון, המערבות העברות כספים וביצוע עיסקאות בין מדינות ברחבי העולם, מחייבת בקרה שוטפת וצמודה ופיקוח מתמיד ועקשני על הפעולות הפיננסיות השונות, תוך קיום שקיפות מלאה. הנחת היסוד של החוק הוא כי מלביני ההון פועלים באורח פתלתל וערמומי, וניתן יהיה לחשוף את מעלליהם רק אם תוטל חובת דיווח טוטלית וגורפת על כל פעולה מעל לסכום מסויים ועל כל פעולה חריגה. לו אחרת אמרנו, כי אז יצרנו פרצות ואיפשרנו למלביני הון להתחמק מן הדין. וזה אומנם העיקרון שחוק איסור הלבנה בנוי עליו: העיקרון הוא עקרון הדיווח – דיווח גורף, דיווח רחב ומלא – מתוך הכרה כי בשל הקושי הרב הכרוך בחשיפה, לא ניתן יהא אחרת להתחקות באורח אפקטיבי אחר עבירות ועבריינים. חובת דיווח רחבה ex ante משרתת כהלכה את מטרות החוק, מאפשרת היא לעקוב כראוי אחר פעולות ברכוש, ובכך מקלה היא על חשיפתן ועל איתורן של הלבנת הון".

1.  חובת הדיווח על אודות תנועות כספים גדולים ממקום למקום ודיווח על התנהגות חשודה סביב ניהול חשבון הבנק הם לב ליבם של ההוראות העוסקות באיסור הלבנת הון ובניסיון להילחם בתופעה.
2. אי דיווח מלא וכולל על הפעילות החשודה יפגע ביכולתן של הרשויות ושל המשטרה להתחקות אחר מקורו של הרכוש. במיוחד נכונים הדברים מקום בו יש מאמץ לפצל הפקדה והוצאת כספים להפקדות והוצאות רבות, כך שבכל הפקדה או הוצאה סכום הכסף בו עסקינן נמוך מן הסכום החייב בדיווח. הפיצול יוצר סכומים קטנים הפטורים מדיווח. אך פטור זה הוא רק לכאורה שכן עמידה על קוצו של יוד ועירנות מצד הבנק אמורה לזהות על נקל פיצולים שכאלה ולקלף מעל פני ההתנהלות הנחזית בחשבון את ההתנהלות האמיתית. בדרך זו מתפזר הערפל המכוון שמבקש העבריין התרמיתי לייצר סביב החשבון והדברים מתבהרים באופן שניתן לחזור ולעקוב אחר נתיבי הכסף.
3. למותר לציין כי גם הפיצול המכוון של העבריין נכנס לגדרי הגדרת סעיף 3ב' ולפיכך עצם השימוש בשיטה זו יש בו כדי להוות עבירה של עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח ולפיכך על אחת כמה וכמה ברור כי שומא על הבנק לאתר פעילות פיצול שכזו לעקוב אחריה ולדווח לכל מי שרק צריך על היקפה, סכומיה ומישכה.
4. הדיווח אם כן הוא השלב הראשון בדרך לפיקוח, ובהיעדר דיווח לא ניתן לחבר את הקצוות ולנתח מהי הפעילות העבריינית הנעשית לנגד עינינו.
5. חובת הדיווח שנקבעה בחוק היא מקיפה וכוללת, והמחוקק, מתוך הכרה בחשיבותה, קבע עבירה פלילית בגין אי-דיווח או דיווח בלתי-נכון. למען הסר ספק יובהר כי איסור הפגיעה בדיווח, במעשה של פגיעה ברכוש או במסירת מידע כוזב או במחדל של אי-דיווח מלא או חלקי – כפי שאלֶּה נקבעו בסעיף 3(ב) לחוק – חל על כל מי שמבקש לעשות פעולה שכזו, לרבות ובעיקר על פקידי הבנק, שלהם נגיעה ישירה לאותם נתונים החייבים בדיווח.
6. מכל האמור לעיל ובהינתן התנהגותו החמורה של הבנק כפי שנפרשה לפנינו הפר הבנק חובות חקוקות מרובות אשר נועדו בדיוק להגן על הציבור בין היתר מפני מלביני הון ותרמיות ענק – בהפרתו זו עיוול הבנק כלפי התובעים והוא חב בפיצויים לא רק בגין רשלנותו אלא גם גם בגין הפרת החובה החקוקה כמפורט לעיל.
7. לנוכח התמונה העובדתית שנפרשה לפנינו והעובדה שהבנק "ליווה" בהתנהגותו הרשלנית והמחדלית את ההונאה החל מיומה הראשון יטענו התובעים כי הוא חב במלוא סכום התביעה בתביעה דנן וכנגד כל התובעים. באשר אלמלא חלקו הכביר (במחדל) בהונאה, לא הייתה ההונאה הזו יוצאת לדרך ולא היו התובעים מאבדים כל כך הרבה מכספם.

 

אחריות רשויות המדינה השונות להונאה:

 

1. 219.             אחריות רשות בנזיקין הקדמה כללית:
2. שלוש רשויות מדינה נתבעות במסגרת תיק זה בגין אחריותן לאי מניעת ההונאה של "קבוצת ריאליטי" כל אחת בתחומה. המדובר במפקח על הבנקים, הממונה על הגנת הצרכן, משטרת ישראל.
3. אך עוד בטרם נפרט במה חטאה כל אחת מהרשויות המנויות לעיל רצוי להקדים ולומר מספר מילים אודות עצם העיקרון של הטלת האחריות בנזיקין של הרשות.
4. הטלת אחריות בנזיקין על רשות ציבורית היא דבר מובן מאליו מקום בו הוכחה רשלנותה. הרשות המנהלית היא גוף שאינו שונה מהפרט או מכל גוף אחר, כולם טועים, גם המדינה. על כן, בעת הצורך יש לחייבה בנזיקין.
5. ההתרשלות היא "סטייה מסטנדרט הזהירות של אדם סביר". החובה הכללית שלא להתרשל כלפי מי שחבים לו חובת זהירות מוטלת גם על המדינה ופקידיה. בהקשר זה אין כל הבדל בין רשלנות פקידותית או רשלנות בירוקרטית לבין רשלנות רפואית, הנדסית, מקצועית או אחרת והיא צריכה להיבחן באותן אמות מידה. 
6. אבחנות שונות, שהיו קיימות בעבר בפסיקה בעניינה של המדינה לעומת "רשלנים" אחרים בוטלו לאורך הזמן על ידי הפסיקה –  כגון אבחנה בין פעולה פרטית של המדינה לבין פעולתה הציבורית, האבחנה בין סמכות שעניינה מדיניות לסמכות שעניינה ביצוע, והאבחנה בין אחריות בגין מעשה רשלני לבין אחריות בגין מחדל רשלני.
7. הרשות השלטונית אינה נהנית עוד, אם בכלל נהנתה אי פעם, מחסינות מיוחדת מפני תביעות רשלנות. המדינה אם כן, כמו כל תאגיד, כישות משפטית עצמאית, כשירה לחוב במלוא החבויות המשפטיות הכרוכות בפעולותיה. עמד על כך השופט ברק בפסק הדין גורדון (ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1)):

"בודאי שעצם העובדה שהמערערת היא רשות ציבורית, אינה סיבה שיש בה כדי להצדיק שלילתה של חובת זהירות. עקרון השוויון בפני החוק מחייב הטלת אחריות ברשלנות על הרשות הציבורית על-פי אותן אמות מידה כמו על הפרט. אכן, לא פעם הוכרה חובת הזהירות המושגית ביחסים שבין גוף ציבורי (כמו המדינה, עירייה, מועצה מקומית) לבין המשתמש בדרך הציבורית, בגן הציבורי, בריכת השחייה, בשדה תעופה, או בנסיבות אחרות היוצרות סיכון. גוף ציבורי, כמו כל מזיק אחר, חייב לנקוט באמצעי זהירות סבירים כדי למנוע נזק. הוא משמש לעתים קרובות "מפזר נזק" טוב, דבר שעשוי לעתים להצדיק הטלת אחריות עליו. בדרך זו, יובטח גם כי ינקטו אמצעי בטיחות בעתיד כדי למנוע הישנותו של האירוע הרשלני שגרם לאחריות. אמת הדבר, אחריות בנזיקין עשויה להטיל מעמסה כספית על הגוף הציבורי, אך אין זה, כשלעצמו, נימוק ראוי לשלילתה של חובת הזהירות".

1. כל אחת ואחת מהרשויות שיימנו להלן וכפי שיפורט בהרחבה, חטאה לתפקידה, לחובותיה המוטלות עליה על פי דין ועל-פי עקרונות היסוד של השיטה.
2. לו כל אחת ואחת מהרשויות שיימנו להלן הייתה נוקפת אצבע, מפעילה קמצוץ מיכולותיה, ואינה חוטאת לתפקידה, הייתה היא בדלת אמותיה משנה את התמונה כולה ומכאן שהקשר הסיבתי בין ההתרשלות של כל אחת ואחת מהרשויות שהוזכרו לעיל לבין הנזק הוא מובהק וברור.
3. כך המשטרה שעוד בשנת 2004 יכלה לשים סוף להונאה בעקבות תלונות שנתקבלו אצלה, כך המפקח על הבנקים שחייב היה להבין את מהות הפירמידה אודותיה דווח לו ולפעול כנגדה בכל הכוח, כך הממונה על הגנת הצרכן שישבו איתו וסיפרו לו על תופעת ריאליטי עוד בשנת 2004 והוא לא נקף אצבע.
4. לאורך השנים חייבה הפסיקה כאמור לעיל לא פעם רשות בנזיקין. עתים בגין אי-הפעלת סמכות פיקוח, על אף שסמכות זו לא הייתה סמכות חובה, ולמרות שמדובר במחדל מצידה של הרשות, ולא ביצירת סיכון אקטיבית. עתים בגין אי-אכיפת דברי חקיקה עד כדי בדיקה של תקינות שיקול הדעת של הרשות בעת הפעלת סמכותה או אי הפעלתה. הפסיקה הוסיפה וקבעה כי עצם הגשת תלונה לרשות או לגורם מוסמך יוצרת יחסי קרבה בין המתלונן לרשות, ועל כן מתקיימת חובת זהירות.
5. התובעים יטענו כאמור כי הפסיקה אכן הרחיבה עד למאוד את אחריות המדינה, וביטלה חסינויות שעמדו למדינה, כגון הטלת אחריות על מחדלים או גרימת נזק בלתי ממוני.
6. ראוי להדגיש כי המקרה שלפנינו איננו אפילו מקרה קיצון מהבחינה הזו שכן ברור לחלוטין כי מקום בו לרשויות הרלבאנטיות הייתה ידיעה קונקרטית ומובהקת על טיב המעשים העברייניים, שיטת הפעולה, זהותו של העבריין וכיו"ב אין כל ספק כי נתגבשה חובת הזהירות הן זו הכללית והן הקונקרטית כשהקשר הסיבתי בין נזקם של התובעים למחדלן של הרשויות הוא מובהק וברור.
7. ומכאן לפירוט מחדלי הרשויות בהרחבה.
8. 233.             הנתבע 4 – עילות התביעה כנגד המפקח על הבנקים:
9. הנתבע 4, המפקח על הבנקים הוא יחידה בבנק ישראל שתפקידו לפעול כממונה על פעילות הבנקים.
10. בין מטרותיו החשובות של המפקח נמצאת גם הגנת הצרכן, דהיינו גם הצרכן הבנקאי – שאין הוא רק הלקוח הישיר של הבנק אלא כל מי שפעילות הבנק נוגעת אליו כולל צדדי ג' שמושפעים ממעשה או מחדל של הבנק.
11. המפקח על הבנקים קובע הוראות שונות לכל הבנקים כיצד עליהם לפעול, בודק את פעילותם השוטפת בהיבטים הפיננסיים והצרכניים, מבקש מהם דיווחים שוטפים, וכמו כן פונה אליהם בבקשות שונות מעת לעת לתת הסברים על נושאים שונים הקשורים בפעילותם.
12. מיד נאמר כי כשלונו של המפקח על הבנקים בפרשה דנן הינו כפול: האחד בצורת כשלונו לטפל כראוי ב'מעין בנק' שהקים רוני פרל על ידי קבוצת ריאליטי ואשר 'גלגל' לטענתו שלו אפילו סכומים של כ-300 מיליון ₪ וקהל לקוחות פיננסיים של כ – 4000 איש ואישה. כשלונו האחר של הבנק היה בכך שלא עמד על הלבנת ההון, הברחת ההון והשימוש כמסלקה שנעשה במסגרת הבנק הגדול ביותר במדינה – בנק הפועלים, אשר שם בידי פרל וקבוצת ריאליטי את האמצעים להוציא לפועל את המרמה העצומה הזו, זאת תוך שהוא עובר ומפר את הוראות הדין הנוגעות לכך.
13. המפקח על הבנקים היה צריך לקום מרבצו ולחקור את טיבה של הפעילות הפיננסית התרמיתית המתבצעת על ידי קבוצת ריאליטי ולחסל אותה. כמו כן היה צריך המפקח על הבנקים לעצור את הפעילות שנעשתה בין כותלי בנק הפועלים במסגרת פרשה זו אשר הייתה מעוולת ולא חוקית.
14. לפי פקודת הבנקאות (1941) סעיף 5(ג) הסמיך שר המשטרה את הפיקוח על הבנקים לבצע חקירות בגין עבירות על פקודת הבנקאות, על חוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א1981-   או על חוק בנק ישראל התשי"ד 1954- או בענין עבירות בנכסי לקוחותיו של תאגיד בנקאי.
15. בין דברי החקיקה אשר על שמירתם אמון המפקח על הבנקים מצוי גם ייחוד העיסוק בבנקאות הקבוע בצורת איסור אשר מצוי בסעיף 21 לחוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א – 1981, כדלקמן:

ייחוד פעולות לתאגידים בנקאיים

 

21.  (א)   מי שאינו תאגיד בנקאי לא יעסוק –

               (1)   בקבלת פקדונות כספיים ובמתן אשראי כאחת;

               (2)   בהנפקת ניירות ערך החייבות בתשקיף לפי סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, ובמתן אשראי כאחת.

        (ב)   לענין סעיף זה –

"קבלת פקדונות כספיים" – משלושים בני אדם או יותר בעת ובעונה אחת, למעט –

(1) קבלת אשראי מתאגיד בנקאי;

(2) קבלת אשראי מספקים;

(3) קבלת דמי קדימה מקונים;

(4) קבלת פקדון כספי כערובה לחיוב;

"ניירות ערך" – למעט מניות, ניירות ערך בני-המרה למניות וניירות ערך המקנים זכות לרכוש מניות;

               "מתן אשראי" – למעט –

(1) הפקדת פקדון כספי בתאגיד בנקאי;

(2) מתן אשראי לספקים או לקונים כפעולה נלווית לעיסוקיו האחרים של נותן האשראי;

(3) מתן אשראי לעובדים של נותן האשראי;

(4) השקעות בניירות ערך נסחרים בבורסה;

(5) מתן אשראי לתאגיד השולט בנותן האשראי או לתאגיד אשר יותר מעשרים וחמישה אחוזים מסוג מסוים של אמצעי השליטה בו מוחזקים בידי נותן האשראי או בידי אדם השולט בנותן האשראי;

(6) מתן אשראי לזמן ארוך שמקורו באיגרות חוב שהונפקו לציבור על פי תשקיף בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק ניירות ערך), אם נתקיימו כל אלה:

(א) נותן האשראי הוא תאגיד העוסק רק במתן אשראי שמקורו בהון העצמי שלו ובאיגרות החוב כאמור, לתאגידים שנתקיימו בהם כל אלה:

(1) ענין מקצועי או ארגוני (להלן – זיקה) מקשר ביניהם; לענין זה לא יראו קבלת אשראי מנותן אשראי כזיקה;

(2) יש להם זיקה לנותן האשראי או לתאגיד השולט בנותן האשראי או נותן האשראי שולט בהם או הם שולטים בנותן האשראי.

(ב) יתרות שלא ניתנו כאשראי כאמור הופקדו בתאגיד בנקאי או הושקעו באיגרות חוב שהנפיקה הממשלה;

(ג) נותן האשראי פועל שלא במטרה להפיק ריווח;

(ד) בתשקיף פורטו שמות מקבלי האשראי או סוגי מקבלי האשראי; לא יינתן אשראי אלא למי שפורטו  כאמור;

(ה) מועדי פרעון סופיים של אשראי יהיו לא יאוחר ממועדי הפרעון הסופיים של איגרות החוב שהונפקו לצורך מתן אותו אשראי.

מיום 23.9.1987

תיקון מס' 4

ס"ח תשמ"ז מס' 1226 מיום 23.9.1987 עמ' 170 (ה"ח 1845)

הוספת פסקה (6) להגדרת "מתן אשראי"

(7) מתן אשראי לזמן ארוך שמקורו באיגרות חוב שהונפקו לציבור על פי תשקיף בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968, אם בתשקיף שעל פיו הוצעו איגרות החוב לציבור, צויין כי מטרת המציע היא להשתמש בתמורת ההנפקה למתן אשראי לאדם ששמו ננקב בתשקיף או לרכישת זכויותיו של תאגיד בנקאי כלפי לווים.

1. הנה כי כן ברור כי המפקח על הבנקים חייב לוודא כי מי שאינו בנק, לא יתיימר להציג את עצמו ככזה, לא יגייס מאות מיליוני שקלים, מאלפי לקוחות לפעילות אשר ייחודית על פי החוק למוסדות בנקאיים בלבד.
2. התובעים יטענו כי המפקח על הבנקים עצם את עיניו במקרה דנן לנוכח צמיחתו המואצת של "בנק קבוצת ריאליטי".
3. שיאה של עצימת עיניים זו היה לאחר שהמפקח על הבנקים קיבל התראות ספציפיות ומפורטות, מלוות בנספחים, תמלולים ואף הודאה מטעם קבוצת ריאליטי בעצמה כי היא "מעין בנק" ופעילותה הינה "כמו בנקאית" (מצ"ב מכתב ההתראה כנספח 257).
4. היינו בא העבריין בעצמו ובריש גלי הודה והכריז על עבריינותו בכך שהוא מהווה בנק או מעין בנק, אך בכ"ז התעלם מכך המפקח על הבנקים באופן רשלני ובהפר חובה חקוקה.
5. התראה זו התקבלה אצל המפקח על הבנקים ביום 22.1.08, כשנה וחודשיים לפני מעצרו של הנתבע 1, ולכאורה הייתה חייבת להביא לצעדים נמרצים ומיידים מצד המפקח על שלל סמכויותיו הנרחבות המוקנות לו לפי חוק.
6. לדידם של התובעים חמורה מכך היא העובדה שאף טרם לקבלת המכתב הרישמי ידע ו/או היה צריך לדעת על כך המפקח ולנקוט פעולת מתאימות שכן נתפרסמה כתב ענק על הפרשה בעיתון ידיעות אחרונות שהוא העיתון הגדול במדינה ושם נשטחו לעיני המפקח העובדות המצריכות את טיפולו כולל טענותיו של מר פרל כי הוא ממש בנק וכי הוא מנהל קרן השקעות וכולל העדויות בדבר המצגים של קבוצת ריאליטי כי היא מנהלת קרן השקעות, לא מוסדרת, בשיתוף עם בנק הפועלים.
7. לכל הפחות היה עליו לפנות בהקדם האפשרי למשטרת ישראל, אף כי נראה כי בעניין זה מומחיותו גדולה מאשר זו של המשטרה, או לחקור בעצמו – על מנת שמי מהם ינהל חקירה מאומצת לגבי זהותם של הגורמים המנהלים פעילות שיוחדה לתאגידים בנקאיים בלבד מבלי שקיבלו רישיון לכך, ומנהלים הלכה למעשה בנק פיראטי מתחת לאפן של הרשויות.
8. למצער ניתן היה לצפות כי המפקח על הבנקים מייד עם קבלת ההתראה יפרסם מודעה מטעמו בעיתונות או בכל דרך פומבית אחרת המזהירה את הציבור כי פעולתה של קבוצת ריאליטי אינה חוקית, אינה מוסדרת ואינה מגובה בביטחונות ראויים וכי עצם הניסיון להציג בציבור את קבוצת ריאליטי כ"מעין בנק" כשלעצמו מהווה אחיזת עיניים חמורה.
9. פעולה שכזו הייתה מביאה לכך שרוב רובם של התובעים שנפגעו בשנת 2008, השנה הכי קשה של ההונאה, לא היו מתקרבים לקבוצת ריאליטי ובוודאי לא היו מפקירים בידיה מאות אלפי שקלים כ"א. 
10. אינדיקציה לדרך הפעולה המינימלית הראוייה, לעניין זה, ניתן ללמוד מדרך פעולתו של המפקח על הביטוח אשר הוציא ומוציא התראות ואזהרות לציבור לבל יפלו בפח יקוש של נוכלים אשר מנהלים עסקי ביטוח או דמוי ביטוח ללא רישון לעשות כן.
11. גם כאן לכאורה לא מדובר בחברת הביטוח עצמה אלא במישהו המתחזה להיות חברת ביטוח או המתיימר לתת שירותי ביטוח מבלי שקיבל רישיון לכך.
12. דוגמא מובהקת ניתן ללמוד ממקרה מועדון הביטוח אינגוסטרך, חברה שניסתה תחת כסות של "הצטרפות למועדון לקוחות" להתקשר עם הציבור בהסכמי ביטוח לכאורה. המפקח על הביטוח אשר קיבל לידיו תלונה בנדון, הבין את חומרתה, ומיהר לפעול כנגד האיום המדובר כשהוא אף טורח ומוציא אזהרה לציבור בזו הלשון:

אזהרה לציבור

המפקח על הביטוח מזהיר את ציבור המבוטחים לא לרכוש פוליסות ביטוח מחברות זרות שאין להן רשיון לעסוק בביטוח בישראל, לרבות באמצעות מועדוני חברים (כגון מועדונוע, כפרית, שקנאי, סרפד וכו').

במשרדי המפקח על הביטוח התקבלו פניות ממבוטחים בנוגע לעיסוקן של חברות זרות שונות (כגון: חברת אוברסיז אינשורנס קונסלטנטס בע"מ (Overseas Insurance Consultants Limited ואחרות) בביטוח בישראל. פונים רבים ציינו כי הביטוח הוצע להם במסווה של הצטרפות למועדון חברים. המפקח על הביטוח מזהיר את ציבור המבוטחים כי מכירת פוליסות ביטוח בישראל על ידי חברה שאין לה רשיון לעסוק בביטוח בישראל מהווה עבירה על חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 ויש חשש של ממש שמי שירכוש פוליסת ביטוח מחברות אלה, לא יקבל פיצוי כספי כאשר יקרה מקרה הביטוח.

המפקח על הביטוח קורא לכל מי שהוצע לו ביטוח או שרכש פוליסת ביטוח מחברות כאמור לפנות למשרד המפקח על הביטוח בטלפון 02-6211451.

ניתן למצוא את רשימת חברות הביטוח להן יש רישיון לעסוק בביטוח בישראל בכתובת:

http://ozar.mof.gov.il/hon/2001/insurance/memos/rep_branch_to_comp.pdf

 

1. ובעניינו – לאחר הכתבה המפורטת בידיעות אחרונות היתה למפקח על הבנקים ידיעה קונסטרוקטיבית על פעילותה התרמיתית של ריאליטי על מצגיו של רוני פרל כמעין בנק, על התוכניות הפיננסיות שהוא מציע לציבור, על הצ'קים הבנקאים ו/או המודפסים ו/או המקודדים שהוא מוכר לציבור ומספר שהן בטוחות כמו צ'ק בנקאי ועל כך שקרן השקעות כלשהי המנוהלת יחד עם בנק הפועלים ובתוך בנק הפועלים, על כך שנאספו המציבור של אלפי אזרחים "פקדונות" של מעל מאה מיליון שקלים כשבנק הפועלים עוד בא ומכחיש את הקשר ל"קרן" אך מאשר שהוא משמש בתור הפלטפורמה לפעילות הפיננסית התרמיתית והכוזבת הזו.
2. הידיעה בכח הנ"ל הפכה לידיעה בפועל.
3. לאחר כל זאת ולאחר שאף קיבל המפקח על הבנקים את מכתב התלונה וההתראה ביום 22.1.08 הייתה בידיו ידיעה מוחלטת וקונקרטית כי מצוי לפניו גוף העובר על הוראות החקיקה הבנקאית באשר מציע הוא לציבור שירותים בנקאיים של ממש אשר על פי חוק, העיסוק בהם יוחד אך ורק לתאגידים בנקאיים בעלי רישיון בלבד או למצער נוטל כסף ממאות בני אדם משל היה בנק פרטי לכל דבר ועניין.
4. כל זאת כמובן בזמן שאין "לקבוצת ריאליטי" שום רישיון כזה.
5. "קבוצת ריאליטי" לצד ההונאה הצרכנית והפיתיונות שהוציאה לציבור בדבר יחידות הנופש, התחייבה כלפי לקוחותיה אשר הגיעו לכדי מאות וכנראה אלפי אנשים, בתשלום ריבית ופירות על הון אשר יושקע אצלה.
6. אצל המפקח על הבנקים נתקבלה ההתראה הקונקרטית כי "קבוצת ריאליטי" מציגה את עצמה כבנק או כמי שעושה פעולה דמויית בנק ומשווה עצמה לפעילות של בנק לכל דבר ועניין.
7. בתלונה שנמסרה למפקח על הבנקים נכתב בפירוש כי הנתבע 1 – רוני פרל – הוקלט כשהוא מסביר לקורבנות ואומר כי:

"אני כמו בנק"

1. עוד הוקלט מר פרל כאומר:

"זה מסלול פיננסי. זו תכנית בנקאית"

1. עוד ציטוט שדווח למפקח על הבנקים מפיו של הנתבע 1היה כי:

"אנחנו עשינו תכנית שנעשית על ידי בנקים. אוקי. ובנקים לא עובדים בחינם וגם אנחנו לא".

 

1. לבסוף אף צוטט מר פרל כאומר:

"אני אמנם לא מפוקח על ידי המפקח על הבנקים או על ידי הממשלה אבל אני כמו בנק".

 

1. לו היו ציטוטים אלה עומדים באוויר ללא ביסוס בשטח ניתן היה אולי לסבור שהתלונה מצריכה התייחסות פחות רצינית מצד המפקח על הבנקים. ואולם במקרה דנן דווח למפקח על הבנקים קונקרטית כי מצגי השווא הללו נועדו למטרה ברורה של קבלת כספים מהציבור, שמירתם, ומתן פירות על ההשקעה וכי נכון למועד הכתבה, או ההתראה כבר עשו את "העסקה" המדוברת אלפי בני אדם.
2. מה עשה המפקח על הבנקים בקבלו תלונה כל כך רצינית?
3. פתח מיידית בחקירה בהתאם לסמכויות שניתנו לו בצו הבנקאות? לא!
4. פנה למשטרה? לא!
5. פירסם הודעה בעיתון כפי שעשה בעבר מקבילו המפקח על הביטוח? לא!
6. שלח אזהרה לציבור ? לא!
7. בדק בבנק הפועלים המוזכר במכתב ההתראה כמי שאצלו מתנהלת האופרציה או בבנקים אחרים מה מצב קבוצת ריאליטי או מה אופי פעילותה בתוך הבנק הנתון לפיקוחו? לא!
8. הנחה את בנק הפועלים כיצד לפעול בהינתן ההתראה הספציפית שקבוצת חברות מנהלת אצלו ובחצריו בנק פיראטי? לא!
9. שלח התראה "לקבוצת ריאליטי"  ולעומדים בראשה? לא!
10. בדק האם מי מחשבונות הקבוצה הוגבל? לא!
11. בדק האם מערכות הביקורת של בנק הפועלים אכן מתפקדות ועוקבו ומיירטות את הפעילות התמוהה, החריגה, המוזרה והבלתי חוקית הזו? לא!
12. את כל אלה המצויינים לעיל, פעולות אלמנטריות שהיו מייד מאששות את גודל ההונאה שנפרשה בפניו במכתב ההתראה, המפקח על הבנקים לא עשה.
13. ומה כן עשה? בלי הרהור הוציא המפקח למתלוננים מכתב תשובה קצרצר, לקוני, ובאדישות מופגנת "נפנף" אותם לדרכם. אל מול גודל הפרשה והשלכותיה העברייניות והנזיקיות שסופן בגניבת עשרות מיליוני שקלים נראית התנהגות זו תמוהה בלשון ההמעטה.
14. למעשה המפקח על הבנקים השיב למתלוננים כי תלונתם אינה נוגעת אליו וכי לדידו מאחר ואין המדובר במעשים המיוחסים לתאגיד בנקאי הנתון לפיקוחו אין הוא אחראי לבדוק את התלונה. (מצ"ב מכתב זה כנספח 260) לכתב תביעה זה.
15. אלא שבכך טעה, שגא וחטא המפקח על הבנקים. כפי שנאמר לעיל למפקח על הבנקים הסמכות לאכוף, בין השאר, את הדין בדבר ייחוד העיסוק בבנקאות. דבר זה הוא נמנע מלעשות בפרשה דנן.
16. כלל יסודי ונקוט הוא במשפטנו כי מקום שבו מוקנית לרשות הסמכות לבצע פעולות – ובעניין זה סמכויות חקירה ואכיפה שהוקנו למפקח על הבנקים – רובצת עליה גם החובה לממשן ולבצען.
17. אין המפקח על הבנקים יכול להניח מידיו את המשימה לבדוק לעומק כמצופה ממנו את טיבה של האופרציה שהוציאה לפועל "קבוצת ריאליטי" ועד כמה חמור הוא ניהול פקדונות וכספים של אלפי אזרחים בסכומים של למעלה ממאה מיליון ₪ ללא שופ פיקוח בקרה או רישיון ואף ללא שום בטוחה. זאת במיוחד בהתחשב בעובדה שהמפקח על הבנקים הינו הגורם המומחה שמבין טוב יותר מכל אחד אחר, מהי מהות העבירה הנעברת של ניהול בנק פיראטי ועד כמה חמורה היא.
18. בהמשך ישיר לחובה לפעול, היה על המפקח לנקוט במעשים מיידיים לשם עצירת הפעילות הלא חוקית כפי שתוארה בפניו לפרטי הפרטים ולמיצוי הדין עם העבריינים אשר הקימו יש מאין בנק לא מוכרז תחת אפו.
19. אילו פעל המפקח על הבנקים כדין וכמצופה ממנו הרי שללא שום ספק היה שם סוף לפעילות העבריינית המתוארת והיה מביא מיידית לסגירתה של הקבוצה ולהעמדתם לדין של העבריינים.
20. בכך היה עוצר במו ידיו את רכבת ההונאה וגניבת סכומי העתק, אשר מפורטים בכתב תביעה זה, גניבה אשר צלחה כי המפקח על הבנקים הניח לה לצלוח ונרדם על משמרתו.
21. פעולה כדין מצד המפקח על הבנקים הייתה מונעת את הוצאת סכומי העתק מהתובעים והיה נחסך מהם הנזק שספגו, הכל כמפורט בכתב התביעה.
22.  יתרה מכך, לנוכח המאפיינים הפירמדיים הברורים של ההונאה אשר מי אם לא המפקח על הבנקים אמור להבחין בהם, ברור כי הפעולה הראשונה שהיה עליו לעשות היא לברר באיזה בנק מתנהלת המסלקה, המכבסה, היכן וכיצד נבנתה הפירמידה, מה הוא חלקו של הבנק הנתון לפיקוחו ללא עוררין בהתהוותה והאם מערכות הביקורת בבנק פעלו את פעולתם כדי לוודא שהכל כשורה.
23. בירור שכזה, שיחת טלפון פשוטה, לסניף הרלבאנטי היה מאשש מייד את ממצאי התחקיר שהוצג בפני המפקח על הבנקים ומגלה לאוזנו כי לא רק ש"קבוצת ריאליטי" ביצעה פעולות אסורות בדמות ניהול בנק פיראטי הלכה למעשה (עבירה פלילית כשלעצמה) שכוללת בתוכה אלפי פעולות בנקאיות לא חוקיות, אלא שהיא גם דאגה להוציא שיטתית את כל המיליונים שניהול הבנק הפיראטי הכניס לה לחשבונות.
24. הנה כי כן עינינו הרואות כי כפול היה חטאו של המפקח על הבנקים אשר ברגע האמת כשל בתפקיד החשוב ביותר שלו – הגנה על הציבור.
25. מחד גיסא לא טרח לברר ולקדם חקירה של העובדות המטרידות שהוצגו בפניו במכתב התלונה ברחל בתך הקטנה, ומאידך גיסא לא בדק האם אכן יכול להיות שבנק הנתון לפיקוחו מסייע ברשלנות שאין שנייה לה "לקבוצת ריאליטי" ומשמש כצינור להונאת הענק המדוברת.
26. הלכה היא כי רשות מוסמכת חייבת להידרש למכתבי תלונה ספציפיים המונחים על שולחנה, ומרגע שקיבלה את התלונות רובצת עליה חובת הזהירות המושגית והקונקרטית למצות את סמכויותיה ויכולותיה על מנת לתקן את הדרוש תיקון כמצוין בהתראה.
27. משלא עשה כן המפקח על הבנקים, הפר את חובתו, והתרשל כלפי אלו שניזוקו ממחדלו. לו היה פועל המפקח על הבנקים כמצופה ממנו לא היה נגרם נזק לכל מי שהתקשר עם קבוצת ריאליטי ממועד פרסום הכתבה ועד מועד מעצרו של הנתבע 1, וייתכן כי אף קורבנות שכבר נפגעו עוד טרם לפרסום היו מצליחים לשים יד או לעקל בפעולה זריזה סכומים כלשהם או חלקם לפחות.  
28. אכן המפקח על הבנקים הוא גוף רב עוצמה, וגם אם לא היה חוקר את הפרשה בעצמו, למרות שלכאורה נתונות לו מלוא הסמכויות לכך, הייתה עליו החובה להתלונן למשטרה, לנווט אותה, ולהבהיר לה את החומרה המיוחדת של העובדות שנחשפו בפניו וכן אם צריך גם להסביר מהי העבירה הפלילית או העבירות הפליליות שנעברו ומה היא  חומרתן.
29. בשים לב לכל האמור לעיל פעל המפקח על הבנקים ברשלנות, אדישות וזלזול וכשלונו הוא שהביא להתמשכות מעשה ההונאה 16 חודשים נוספים בהם רבים מהקורבנות ספגו את הפסדם בגדול ביותר.
30. לנוכח זאת יתבקש בית המשפט הנכבד לקבוע כי המפקח על הבנקים חב בפיצויים של כל התובעים שביצעו עסקאות לאחר פרסום הכתבה ביום ה-7.12.07 – ובסך הכל בסכום של 23,604,651 ₪ בהתאם להתפלגות הסכומים המפורטת בכתב תביעה זה.
31. 293.             הנתבע 5 – עילות התביעה כנגד הממונה על הגנת הצרכן:
32. פעולות "קבוצת ריאליטי" מעבר לכל יתר העבירות, מהוות גם עבירות בוטות על חוק הגנת הצרכן התשמ"א  1981 (להלן: "החוק").
33. הפיקוח על ביצוע הוראות חוק הגנת הצרכן, מוטל על הנתבע 5 , הממונה על הגנת הצרכן. בצד אכיפת הוראות החוק לרבות יזום חקירות פליליות הוטלו על הממונה מספר תפקידים נוספים הקבועים בס' 20 לחוק וביניהן לטפל בתלונות שראה בהן ממש על הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן או על פגיעה אחרת בצרכן בין היתר בנושאים של הטעית הצרכן, ניצול מצוקת הצרכן, חובות גילוי לצרכן, פרסום מטעה, עסקאות מיוחדות רוכלות, דירות נופש, מכר מרחוק ואף לטפל בכל ענין אחר הקשור להגנת הצרכן ואשר לא הוטל בדין על רשות אחרת.
34. זאת ועוד הממונה רשאי בין השאר לערוך חקירות, לתפוס מסמכים ודוגמאות של מוצרים, לבדוק טובין ושירותים, ולהעמיד עוסק על חובתו להפסיק נוהגים שיש בהם לכאורה הפרה של הוראות החוק.
35. מקום בו עסקינן במאטריה של יחידות נופש, סוגיה מועדת לפורעונות כשלעצמה, החוק מחמיר עוד יותר וקובע הוראות מפורשות וסמכויות מפורשות לממונה על יישומו.
36. מכאן שלא מופרך להניח כי עם התקבל תלונה חריפה על פועלה המפוקפק של "קבוצת ריאליטי" על שולחנו של הממונה על הגנת הצרכן, ינקוט הוא בפעולות שונות המצויות בתחום אחריותו וסמכותו כדי לעצור את התופעה.
37. מי כממונה על הגנת הצרכן היה צריך לדעת כי לפניו עוד הונאה בשרשרת ההונאות בהן נתקל בענף יחידות הנופש, הונאה המנצלת אחת לאחת את מצוקת הצרכן, ורצונו להיפטר מיחידת הנופש.
38. זאת ועוד, בדיקה אלמנטרית אפילו ברשת האינטרנט הייתה מעלה מיידית שהאדון רוני פרל – שורשיו, מהותו, והוויתו נעוצים בתחום יחידות הנופש והוא דמות "ידועה" בענף, בתחילה בתור "משווק" יחידות הנופש ובהמשך בתור "מחלץ" מיחידות הנופש.
39. לכך יש להוסיף כי בלי שום קשר ליחידות הנופש כשלעצמן עברה "קבוצת ריאליטי" שורה ארוכה של עבירות על הוראות חוק הגנת הצרכן, המובהרות הבהר היטב במכתב ההתראה שנשלח לממונה על הגנת הצרכן וכן בתחקיר העיתונאי שנספח לו. (מצ"ב מכתב ההתראה הנ"ל כנספח 261) לכתב תביעה זה.
40. נדגיש כי אחריותו של הממונה להגנת הצרכן, איננה תלוייה במועדים בהם קיבל את מכתב ההתראה.
41. גם ללא מכתב התראה היה זה מתפקידו ומסמכותו של הממונה לאתר את הפעילות העבריינית של "בנק ריאליטי" ולטפל בה בצורה החמורה ביותר האפשרית.
42. יש לציין כאמור כי "בנק ריאליטי" לא פעל בהיחבא אלא פעל בריש גלי, במרכז תל אביב, לאור היום כשהוא מלווה את פעולתו במסע פרסום נרחב ויוצא דופן בכל אמצעי התקשורת – רדיו, עיתונות, וטלויזיה ובשלטי חוצות.
43. לא יעלה על הדעת שכאשר ראה הממונה על הגנת הצרכן מודעות המזמינות את הציבור "להיחלץ" מיחידות נופש באמצעות עסקאות פיננסיות כאלה ואחרות, לא יבדוק מיידית מיהו "המחלץ", מה הוא מציע לצרכנים, מהו אופי החילוץ? מהן הבטוחות הניתנות? ומהי האיתנות הפיננסית שלו.
44. אכן תחת עיניו הפקוחות, אך הרדומות משהו, של הממונה על הגנת הצרכן , ניצלה "קבוצת ריאליטי" את מצוקת צרכני יחידות הנופש, הטעתה אותם, הציגה בפניהם מצגים כוזבים, הוציאה מידיהם סכומי עתק, והכל מבלי שהממונה עשה כל פעולה שהיא על מנת לחקור את פשר ההונאה ומהותה.  
45. רשלנות זו של הממונה על הגנת הצרכן תמוהה עוד יותר מקום בו חודשים רבים קודם לקבלת מכתב ההתראה הונחה על שולחנו חוות דעתה של היועצת המשפטית של המועצה לצרכנות – חברה ממשלתית הפועלת ללא למטרות רווח, מאז 1970, ומתוקצבת על ידי המדינה מתקציב משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. זאת בזמן שהממונה להגנת הצרכן שהינו פקיד ציבור במשרד התמ"ת הינו כמובן הפיגורה הבכירה בענייני צרכנות בדיוק באותו משרד ממשלתי.
46. כמו כל תוצרי עבודתה של המועצה להגנת הצרכן, כך גם הדו"ח דנן של עו"ד יעל כהן–שאואט, היועצת המשפטית של המועצה הישראלית להגנת הצרכן, הגיע לידיעתו של הממונה על הגנת הצרכן.
47. באותו דו"ח על פעילות "קבוצת ריאליטי" נרשם כדלקמן:

"במועצה לצרכנות התקבלו עשרות רבות של תלונות צרכנים בהן נטענות טענות חמורות בעלות אופי דומה נגד חברת שוברי כסף הזהב בע"מ (לשעבר כרומוזום גנטיק תעשיות שיווק וניהול בע"מ ח.פ. 51-343370-6) וחברת ריאליטי יזום פרויקטים בע"מ… עולה חשש לכאורה להטעיה ו/או ניצול מצוקת בעלי זכויות ביחידות נופש בארץ או בחו"ל שאין להם בה כל שימוש והמבקשים להשתחרר ממנה, כדי להביא אותם להתקשר בעסקה ולשלם סכומים גבוהים (עד 100,000 ₪!) שלא היו מעוניינים בה… כשכל מטרת הצרכנים הייתה למכור את היחידה. הצטברות תלונות צרכנים בהן נטענות טענות דומות מעלה חשש לקיומה של תופעה…

לאור כל האמור לעיל לעמדת המועצה, עולה חשש לכאורה כי התנהלות חברות מועדון שוברי כסף הזהב בע"מ וריאליטי ייזום פרויקטים בע"מ, המופעלות לכאורה על ידי אותו אדם, מטעות ציבור גדול של צרכנים באופן שיטתי ו/או מנצלות את מצוקתם הנובעת מרצונם להיפטר מיחידת הנופש שבבעלותם, לכאורה, כדי להביאם להתקשר בעסקה בה לא התכוונו להתקשר"

1. מצ"ב דוח המועצה לצרכנות משנת 2005 המדבר בעד עצמו כנספח 262 לכתב תביעה זה.
2. אך גם אם יטען הממונה על הגנת הצרכן כי לא הונח לפתחו דוח המועצה לצרכנות הנזכר לעיל, נבקש להזכיר כי הממונה בעצמו ובכבודו קיבל את מלוא האינפורמציה על קבוצת ריאליטי באופן בלתי אמצעי בשתי פגישות שנערכו עמו. האחת עוד בשנת 2004 כחלק ממפגש שעסק בשלל החברות המפוקפקות העוסקות בתחום יחידות הנופש ו"הטיים שיירינג", והשנייה ספציפית יותר בשנת 2006 אשר עסקה בקבוצת ריאליטי בלבד, התמשכה מספר שעות ובה נפרסה מלוא התמונה החמורה בפני הממונה.
3. כל שזכו המתלוננים לשמוע בתגובה לעובדות שהניחו על שולחנו של הממונה היה טיעון לפיו האשמה מצוייה בציבור המתקשר עם "קבוצת ריאליטי"  ואין מה לעשות בנדון. ממש כך!!!
4. הנה כי כן עינינו הרואות כי הממונה על הגנת הצרכן ידע על מהות ההונאה ואף על גודלה המשוער של ההונאה ובוודאי ידע כי המדובר בהונאת ענק עוד משנת 2006.
5. משנרדם הוא על משמרתו מקום בו הטיל עליו חוק הגנת הצרכן להיות שומר הסף בעבירות על חוק זה, ומקום בו קיבל מידע מדוייק נקודתי ומלא ככל הניתן על היקף ההונאה, חב הוא בפיצוים של התובעים לפי היקף נזקם.
6. על הממונה היה לצפות כי חוסר פעולה שלו ועצימת עין תוביל לנפילתם בפח של עשרות ומאות בני אדם.
7. משלא פעל כפי שהורהו החוק, משמיאן להיכנס לעובי הקורה ולנתח את שורש העבירות שעמדו בבבסיס ההונאה למרות שקיבל בחוק את כל הכלים לכך – התרשל הממונה על הגנת הצרכן ופעל (או יותר נכון לא פעל) בצורה לא סבירה בעליל.
8. אכן לאזרח הקטן אין ולא יכולים להיות היכולת או האמצעים לבצע את הבדיקות הדרושות בעצמו או לברר מעבר למה שרואות עיניו מהו טיב החברה המתיימרת לעמוד לפניו.
9. לעומת זאת גוף רב עוצמה כמו הממונה על הגנת הצרכן מקבל תקציבים באופן ספציפי כדי להיות ממונה על נושא זה ומשכשל בתפקידו כישלון חרוץ שכזה עליו לתת את הדין האזרחי על כך.
10. התובעים יטענו כי הממונה על הגנת הצרכן חב בנזקם של כל מי שעשו עסקאות מהמועד בו ידע על פועלה העברייני של קבוצת ריאליטי ולא נקף אצבע כדי לעצור אותה קרי החל משנת 2004 ועד ליום מעצרו של פרל ובסך הכל מלוא סכום התביעה.
11. 320.             הנתבעת 6  – עילות התביעה כנגד משטרת ישראל:
12. התובעים יטענו כי גם הנתבעת 6 , משטרת ישראל, כשלה כישלון חרוץ בטיפול בפרשת ריאליטי, אולי הכשל החמור ביותר מבין הכשלים המתוארים של הרשויות.
13. כישלונה של המשטרה התבטא בכך שלמרות שכבר בשנת 2004 היו בידיה תלונות קונקרטיות על התנהלות "קבוצת ריאליטי" ועל רוני פרל בפרט, לא עצרה היא את שטף ההונאה, אשר רק הלכה וצברה תאוצה בשנים 2006 -2008.
14. על-פי המידע המצוי ברשות התובעים וחלקו גם קיבל ביטוי בתקשורת, חקרה המשטרה עוד בשנת 2006 את מר פרל על מעשי ההונאה נשוא תביעה זו אולם בנסיבות תמוהות ביותר סגרה את התיק ובכך נתנה לו אור ירוק להמשיך במעלליו.
15. נסביר – דה פקטו לא שינה מר פרל בכהוא זה את מנגנון ההונאה משנת 2004 ועד ליום בו נעצר 4.3.09 והועמד לדין בגין אותם מעשים בדיוק אשר הביאו את קורבנותיו להתלונן במשטרה כבר ב-2004. 
16. רוצה לומר מהות העבירה הפלילית, ליבת העבירה הפלילית לא השתנתה בכהוא זה במהלך 3 השנים שחלפו מהמועד בו נחקר לראשונה מר פרל ועד שהואילה בטובה המשטרה לשים סוף לתיאטרון האבסורד הזה.
17. את אותן עבירות של קבלת דבר במרמה, עבירות על חוק הגנת הצרכן, עבירות על חוק הבנקאות, עבירות של הלבנת הון, עבירות על חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות שיווק השקעות וניהול השקעות ועבירות על חוק השקעות משותפות בנאמנות עברה "קבוצת ריאליטי" עוד בשנת 2004 בעת שהתקבלה התלונה, ובוודאי בשנת 2006 עת נחקר פרל..
18. הדבר היחיד שהשתנה בין שנת 2004-2006 לשנת 2009, מועד מעצרו של פרל, היה הפסקת התשלומים הפירמדיים לקורבנות.
19. אלא מאי שהפסקת התשלומים איננה העבירה הפלילית כשלעצמה. העבירה הפלילית התגבשה ברגע הוצאת הכספים מן הקורבנות במרמה וקבלתם על ידי "קבוצת ריאליטי" הפקדתם במסלקה באדיבות בנק הפועלים והברחתם המיידית החוצה.
20. משטרה אחראית הייתה חייבת לנתח נכון ובאופן יסודי את יסודות העבירה שביצעה "קבוצת ריאליטי". 
21. הייתה חייבת לחקור מי הם הגורמים האמיתיים העומדים מאחורי פעילות "קבוצת ריאליטי".
22. בירור בסיסי ביותר היה מעלה מייד כי "קבוצת ריאליטי" הפעילה את מערך החברות המדובר תחת איש קש, בחשבון פרטי, ותוך פיזור עשרות אלפי צ'קים בקרב הציבור ללא כיסוי.
23. אכן, כל חוזה שהחזיקה המשטרה בידה, גילם בתוכו את כל העבירות כולן והיווה ראיה חותכת לעצם ביצוע העבירות.
24. לא רק זאת כל חוזה הבהיר גם כמה המחאות ניתנו בידי כל קורבן וקורבן בממוצע ולא צריך להיות שרלוק הולמס כדי להבין כי אם יש מאות לקוחות אשר כל אחד מהם אוחז בידיו חוזה דומה הרי מצויות בחוץ אלפי המחאות אשר צריכות להיפרע. 
25. כך גם ניתן ללמוד מכל חוזה וחוזה כי מר פרל מתיימר לנהל כספים בסכומי עתק ומבטיח להחזיר כספים בריביות פנטזיונריות עד כדי פי 2 -3 מהסכום המקורי. 
26. והרי זו בדיוק פירמידת הפונזי.
27. בירור קצר ומיידי, שיחת טלפון, לבנק, היה מעלה מייד כי לא רק עצם הפניה לציבור, ההצעה לציבור, מצג השווא וההטעיה הינם עבירות פליליות אלא גם בפועל, בשטח, רוקנה ומרוקנת "קבוצת ריאליטי" את חשבונותיה באופן שיטתי, בזמן שהיא מלעיטה את הציבור בסיפורי בדים על הפקדת הכספים ב"קרן ריאליטי", כל זאת באופן שאינו מותיר כל מקום לסברה אחרת זולת שהמדובר במעשה נוכלות עברייני מהשורה הראשונה – אחת ההונאות הגדולות שהיו פה.
28. אך המשטרה כאמור, ואנו אומרים זאת בצער, כשלה לחלוטין בניתוח מעשה הפשע אודותיו היה לה ו/או צריך היה להיות לה מלוא המידע בעקבות התלונות שהתקבלו.
29. זאת ועוד, פרל עצמו, כאשר נחקר ב-2006, כלל לא התכחש להסכמים עליהם החתים את קורבנותיו.
30. נהפוכו כל טיעון הגנה שהיה לו נגע רק לכך שהייתה תקלה במנגנון החזרי התשלומים ושתקלה זו תוקנה וכעת כל מתלונן ויתר הלקוחות ישובו לקבל את כספם כסדרם.
31. המשטרה ככל הנראה הסתפקה בהסברים דלים וקלושים אלו, סגרה את התיק, והותירה את האדון פרל לנפשו כשהוא מוציא מקורבנותיו עוד עשרות מיליוני שקלים, פועל באין מפריע וממשיך לעבור את אותן העבירות ממש עד ליום מעצרו בשנת 2009.
32. בגין כל אלו, מקום בו היו בידיה של המשטרה ראיות ברורות לגבי העבירות הפליליות שנעשות, מקום בו נחקר האיש עצמו, ואישר את דבר העסקאות המפוקפקות אותן הוציא לפועל זועקת לשמים חובבנות המשטרה, חוסר מקצועיותה והאטיות הבלתי מוסברת בטיפולה בפרשה.
33. לכך יש להוסיף כי גם לאחר שנחקר פרל וחזר לסורו (ולמעשה הוא מעולם לא חדל מכך כפי שמראים הנתונים..) היה מי שדאג לפנות שוב ושוב למשטרה, לעדכן אותה טלפונית ובכתב במעשי "קבוצת ריאליטי" הנמשכים ואף להסביר לה את משמעותם ולדרוש את התערבותה המיידית. 
34. זאת בכל מהלך שנת 2007 ובכל מהלך שנת 2008. וכמובן שנשלח למשטרה העתק מהתחקיר העיתונאי שכבר דובר בו לעיל מסוף 2007 אשר אף הוא כשלעצמו היה חייב להדליק לה את כל נורות האזהרה המצויות בתחנת המשטרה ואולי גם אלו שמחוצה לה.
35. במילים אחרות המשטרה הייתה מעודכנת בכל עת בעשרות שיחות טלפון על מהלך ההונאה, על כך שעוד ועוד קורבנות נופלים לרשתה של "קבוצת ריאליטי" ועל כך שגם סכומי העסקאות גדלו לכדי מאות אלפי שקלים. לכן כה דרמטית רשלנותה. ודוק עסקינן בעבירה מתמשכת, שיטתית שחזרה על עצמה שוב ושוב מאות פעמים במחזור שהחל בשנת 2004 – 2005 ונמשך ברציפות עד ליום מעצרו של מר פרל – ב-2009 כאשר שיאה מגיע עמוק בתוך 2007 ו-2008 כשבמקביל המשטרה מודעת ומיודעת באופן שוטף על עובדות העבירה.
36. ובכל אותן עשרות שיחות שנערכו עמם חזרו חוקרי המשטרה על אותה האמירה השגוייה – כל זמן שהצ'קים לא חוזרים אין למשטרה מה לעשות! – אין לך אמירה יותר שטחית, חובבנית ורשלנית מאשר האמירה הנ"ל. שכן כל מהותה ונפשה של פירמידה היא שהיא קורסת באחת לאחר שתקופה מסויימת הצ'קים נפרעים. 
37. גם פניות אלה לא הועילו וכאמור רק בשנת 2009 ורק לאחר שגדל משמעותית במאות מונים מעגל הקורבנות, עצרה המשטרה את פרל ומוטטה את "קבוצת ריאליטי" .
38. אולי דווקא המהירות שבה התמוטטה הקבוצה בו ביום ממחישה עד כמה היה זה בידיה של המשטרה לעשות זאת הרבה קודם לכן לו הייתה ממלאת את ייעודה בזמן אמת ולא בדיעבד.
39. שהרי "בנק ריאליטי" לא הכיל דבר בתוכו זולת הרמייה עצמה, וזולת מחלבת הכספים היעילה והמרושעת שפיתח.
40. הנה כי כן ברור לחלוטין כי עצירת "בנק ריאליטי" בשנת 2004 או 2006, הייתה מונעת את נזקם של התובעים, אשר רבים מהם כאמור איבדו בפרשה את כל חסכונותיהם.
41. יש לזכור כי עבירת קבלת דבר במרמה היא עבירת הליבה.
42. מסביב לה יש שורה ארוכה של עבירות מעטפת שלגביהן אין נפקא מינה אם הצ'קים נפרעים או לא.
43. הן מתקיימות מעצם ניהול הפעילות. המשטרה קיבלה מידע רב על אותן עבירות מעטפת, עבירות לפי חוקי הגנת הצרכן, עבירות בנקאות, ועוד – ידעה  ולא עשתה מאומה.
44. גם הפרופוזיציה של המשטרה לפיה בתרמית פירמידה כל עוד הצ'קים נפרעים אין עבירה, היא פרופוזיציה שהינה תולדה של חשיבה רשלנית.
45. כל תרמית פירמידה בנוייה כך שמלכתחילה התכנון הוא לאסוף כמה שיותר כסף על סמך הבטחות שווא לתשואה. בשלבים הראשונים של הפירמידה התשואה משולמת למרומים וותיקים מכספי השקעותיהם של מרומים חדשים ובשלב השני מבצע התרמית בורח עם הכסף ואז הצ'קים מתחילים לחזור כאשר כבר מאוחר מדי.
46. אולם לעניין קבלת דבר במרמה המועד שבו השלב הראשון של התרמית מסתיים ומתחיל השלב השני אינו רלבאנטי.
47. כאשר אדם מבטיח תשואה ביודעו שהוא לא ישלם את התשואה אלא יימלט עם הכסף ועל סמך הבטחה זו הוא מקבל את הכסף, באותו רגע הושלמו כל יסודות קבלת הדבר במרמה.
48. מה שמשנה פה הוא קיומה של הסתייגות הדעת (הרזרבציו מנטאליס) בעת קבלת הכסף.
49. כאשר המשטרה מקבלת מידע רחב היקף ממקורות מגוונים על אדם שאוסף מכולם סכומים גדולים תוך הבטחה לתשואות דמיוניות שומא עליה לבדוק האם וכיצד האיש מתכוון להשיב את הכסף, אחרת יצא שתרמית הפירמידה הינה בלתי נמנעת ולציבור אין כל הגנה מפניה כל עוד היא לא עברה לשלבה השני. ואז כבר מאוחר מדי להגן על הציבור.
50. ואלו הפעולות שמשטרה סבירה הייתה צריכה לבצע:
51. לבדוק האם אכן מדובר בבית השקעות לגיטימי. בדיקה שנעשית מול הרשות הרלבאנטית המקצה רישיונות לבתי השקעות.
52. לבדוק האם איסוף הכספים מהציבור אינו מהווה עבירה על חוקים בנקאיים שונים, המסדירים החזקת כספי פקדונות או הלוואות מהציבור. 
53. לוודא להיכן הולכים כספי "הלקוחות", האם הם נשמרים במלואם בחשבונות החברה, והאם מצגי החברה כי יש לה קרן משותפת עם בנק הפועלים הינם מצגים נכונים.  
54. לוודא כי מסמכי התאגיד של הקבוצה הינם נכונים ותקפים ושלא מצוי כאן רישום כוזב במסמכי תאגיד.
55. להזמין לחקירה את בעלת המניות הרשומה של החברות ולהבין מה תפקידה והאם היא מתפקדת כאיש קש.
56. להבין את פשרו של המבנה התאגידי ואת הקשר והפשר של קיומן של כפילויות בין החברות.
57. להבין האם מתבצעת כאן עבירה של הלבנת הון, האם העסקאות מדווחות לרשויות הרלבאנטיות ובאיזה אופן הן מדווחות?
58. להבין מה היקף ההתחייבויות שנטלה על עצמה הקבוצה ומהן הבטוחות, הערבויות, והמצב הכספי הבכללותו של הקבוצה והאם וכיצד מתכוונת היא לעמוד בהתחייבהיותיה.
59. לבדוק האם נתקבלו תלונות של צרכנים אצל הממונה על הגנת הצרכן, או אצל גורמים אחרים ובמיוחד בתחום כמו יחידות נופש שבו ידוע כי גורמים עברייניים בוחשים בקדירה.
60. כאן המקום לשוב ולציין את העובדה המהממת – כי למיטב ידיעת התובעים כבר בשלהי שנת 2004 הוגשו התלונות הראשונות נגד רוני פרל וחבריו.
61. בהמשך בשנת 2006 גבר זרם התלונות למשטרה ובהם הטיעון המפורש של קבלת דבר במרמה.
62. עמד על כך ראש צוות החקירה במשטרה בעצמו בראיון עיתונאי
63. אי שנתן בחודש מאי 2008 לעיתון גלובס במסגרת כתבה בנדון:

"לכאורה הם מצילים את בעלי יחידות הנופש, אבל הם מבצעים על גבם עסקאות תמוהות ומפותלות. אנשים שבאו למכור את יחידת הנופש מוצאים את עצמם מוציאים סכומים שמתחילים מ-50 אלף שקל. מישהו משלם 100 אלף שקל ואומרים לו לדוגמה שתמורתם הוא יקבל בחזרה סכום של 150 אלף שקל, אבל אז החברות האלה נסגרות".

1. לפי דיין, הנפשות הפועלות עוברות בדרך כלל מחברה לחברה. הוא מציין שבחיפוש שנערך לאחרונה במשרדיה של חברה בשם "אבסולוט-שייר" נמצאו חותמות של 6 חברות שונות מהתחום, שחלקן כבר סגורות. אחד העצורים בפרשה האחרונה, ששוחרר כבר בערבות, הוא אבי בן ארויה, שעבד עם חברות רבות ובכללן עם גי'. אמ. אמ יוניברסל השקעות ויזמות, המשתייכת לגוף של 4 חברות המכונה קבוצת ריאלטי.
2. 374.             מצ"ב העתק מהכתבה המדוברת כנספח 263 לכתב תביעה זה.
3. סיכומם של דברים – המשטרה לא טרחה לברר עד תום את יסודות העבירה, לא ביצעה חקירה מקיפה וראוייה, לא בדקה עם בנק הפועלים מה מצבה של "קבוצת ריאליטי" בבנק ומהן הפעולות שהיא עושה בבנק, לא בדקה האם "קבוצת ריאליטי" קיבלה היתר לבצע פעולות שיוחדו לבנק ולא בדקה האם קיבלה "קבוצת ריאליטי" רישיון לעסוק ביעוץ השקעות או בהשקעות משותפות.
4. אכן כל בדיקה או הצלבה שהייתה עושה המשטרה, עם גורם לוואי כלשהו הייתה מעלה מייד שהמדובר בנוכלים מדופלמים עד כדי פשע מאורגן תרתי משמע, והייתה מביאה לסגירת "הפרה החולבת" ששמה קבוצת ריאליטי.
5. למותר לציין כי על המשטרה הייתה מוטלת חובת הזהירות לפעול ולמצות עד תום את כל הליכי החקירה בפרט כאשר סוג התלונה שהונח בפניה היה של הונאת צרכנים ולקוחות, הונאה מתמשכת אשר המשטרה ידעה או היה עליה לדעת כי לא תיפסק אלא אם היא בעצמה תפסיק אותה כפי שאכן עשתה לבסוף חמש שנים מאוחר מדי.
6. התובעים יטענו כי על המשטרה חלה "חובת זהירות מושגית", ו"חובת זהירות קונקרטית" כלפי האזרחים שעשויים להינזק ממחדליה ומאי טיפול בתלונות שיונחו לפתחה.
7. התובעים יטענו כי המשטרה הפרה את חובות הזהירות החלות עליה הכללית והקונקרטית כאחד ומחדלה לעצור את פעולת ההונאה של פרל וחבריו הוא אחת הסיבות המרכזיות להצלחת ההונאה ולכך שכמות הקורבנות עומדת על מאות רבות אם לא יותר.
8. התובעים יוסיפו ויטענו כי במקרה דנן "הדבר מדבר בעד עצמו" והתוצאה הנוראית של ההונאה מדברת דרשני על התרשלותם של כל הגורמים שהיה בידיהם למנוע אותה או למזערה.
9. התובעים יבהירו כי חובת זהירות קמה אם בין סוג המזיקים, אליו משתייך המזיק, לבין סוג הניזוקים, אליו משתייך הניזוק, קיימים "יחסי רעות" לעניין סוג הפעולות, אליו משתייכת פעולת המזיק, ולעניין סוג הנזקים שגרם המזיק. במקרה שלנו המזיק לכאורה הינה המשטרה כגוף לאכיפת חוק שלא מנע ביצוע עבירה מתמשכת כלפי התובעים.
10. סעיף 3 לפקודת המשטרה קובע כי "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילויין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש" וסעיף זה יוצר את "יחסי הקרבה" ברמה המושגית בין המשטרה לבין סוג האנשים אליו משתייכים התובעים.
11. התובעים ידגישו כי במקרה שלפנינו נתקיימו מהותית גם יסודות חובת הזהירות הקונקרטית של המשטרה וזאת מאחר ובין היתר הובאה לידיעת המשטרה זהותו של עבריין פוטנציאלי העומד לפגוע בניזוק ואותו עבריין מימש את אותו חשש בגרימת הנזק.
12.  המתלוננים בפרשת ריאליטי בזמן אמת נקבו בשמות הרמאים, במנגנוני ושיטות ההונאה של קבוצת ריאליטי ואף תיארו את אופן ההונאה לפרטי פרטים. המתלוננים הפנו מבעוד מועד את תשומת ליבה של המשטרה ספציפית כי אירוע כזה של הונאה יתרחש שוב ושוב עד אשר ייעצר הנתבע 1 או למצער תיעצר פעילותו.
13. המשטרה מצדה קיבלה את מלוא הנתונים על ההונאה, על השימוש בבנק הפועלים הן כמסלקה והן כמכשיר לגיוס לקוחות  ובכל זאת אף על פי שהיו לה את כל הסיבות לראות ולהבין שהנה לפניה הונאת הפונזי הגדולה בתולדות המדינה, העדיפה היא לחכות "שהצ'קים יחזרו".
14. אכן למרות שראתה המשטרה כי התבצעה, מתבצעת ותתתבצע אותה עבירה שחוזרת על עצמה יום אחר יום לא נקפה היא אצבע על מנת לסכלה. התובעים יטענו כי ההתראה הממוקדת המתמשכת שקיבלה המשטרה הקימה לא רק את חובת הזהירות המושגית אלא אף חובת זהירות קונקרטית המחייבת גם נקיטת אמצעים למניעת ביצוע עבירות ההונאה.
15. התובעים ידגישו כי הדברים חמורים במיוחד מקום בו בפני המשטרה היה מלוא המידע הספציפי – שם המזיק, סוג העבירה, אופי העבירה, סכומי ההונאה מדי חוזה וחוזה וכיוצא באלה. והרי היו כל כך הרבה פעולות חקירה שהיו מאששות את התלונות על התרמית . מדוע לא נעשה דבר?!
16. זאת ועוד וברור הוא כי דין ארוע נקודתי שנמשך זמן קצר איננו כדין פעילות עבריינית ממושכת. אכן ככל שמדובר בארוע נקודתי שמתרחש תוך זמן קצר ללא מידע מוקדם תהא הנטייה להקטין את חובת הזהירות הקונקרטית שיש להטיל על המשטרה. אך ככל שמדובר באירוע מתמשך על פני מספר שנים, מאות קורבנות ומאות מיליוני שקלים של הונאה יש לראות בחומרה יתירה את מחדלה של משטרת ישראל לעצור אותו כשההתרעה מוטלת על שולחנה.
17. ברי כי לו הייתה המשטרה עושה את עבודתה נאמנה היה נחסך מרוב רובם של התובעים בתביעה זו כל נזקם!!!
18. בכך כמובן התקיים גם יסוד הקשר הסיבתי הנדרש בעוולת הרשלנות.
19. מעבר לכך אין כל ספק כי המשטרה גם הפרה חובה חקוקה בכך שלא נקפה אצבע לעצור את מעשה ההונאה שאליו הייתה מודעת לחלוטין והפרה בכך את חובתה לחקור ולסכל פשעים כמפורט בחוק לעיל.
20. 392.             מחדלי המשטרה לאחר מעצרו של הנתבע 1:
21. עם מעצרו של הנתבע 1 ביום 4.3.09 התבררו מימדי הענק של פעולות המרמה אשר אותן הוציאו לפועל הנתבע 1 ואחרים.
22. על המשטרה היה מוטל לכל הפחות לבדוק מה הייתה התחנה הסופית של הכספים שנגנבו מהתובעים.
23. להזכיר, המדובר בהיקפים של לפחות 100 מיליון ₪ "שהתאדו" כאשר רוני פרל טוען שנשאר (ובעצם היה תמיד) חסר כל.
24. בנסיבות אלה וכפי שהיה בחקירות אחרות (ראה למשל פרשת הבנק למסחר) נדרשה חקירה אמיתית לבירור כל יסודות הפשע בתיק זה ולבטח היה על המשטרה למצוא לאן נעלמו הכספים, לאן נשאבו, ומי מחזיק בהם והיה ניתן להציל את חלקם ולהחזיר לקורבנות. אך למרבה הצער דבר זה לא נעשה עד היום ואפילו בתום ההליך המשפטי שארך שנה שלמה טענה אפילו באת כח המדינה כי עדיין אינה יודעת לאן הלכו והיכן מצויים כספי המרמה.
25. עקב החקירה הרשלנית הנ"ל נוצר מצב בו תרמית הענק הזו לא נחקרה עד תומה ולמעשה הנתבע 1, אשר ייתכן כי שימש רק בתור חזית או כסות לאחרים שהפעילו אותו ו/או של ארגון ו/או של משפחות פשע כלשהן, היה יחידי שהועמד לדין .
26. כאשר נשאלו אנשי המשטרה האם בכוונתם להתחקות אחר עקבות הכסף אמרו הם ברורות כי זו לא מלאכתם וכי הם מסתפקים במעצרו של הנתבע 1 ובעצירת תרמית ריאליטי.
27. עמדה זו של המשטרה הינה נוגדת מהלכי חקירה אחרים בהם נפגעה הקופה הציבורית כתוצאה ממרמה. במקרים ההם הגיעו החוקרים עד קצה הפירמידה תרתי משמע ושמו ידם על חלק מהכספים שאותרו או לחלופין חולטו כספים או רכוש השייך לאלה שבפועל שאבו את הכספים.
28. עולה מן האמור כי המשטרה גרמה להחמרת נזקי התובעים וכלל הקורבנות של ההונאה משלא עשתה עבודתה עד תום ולא איתרה ואף לא התכוונה לאתר לאן הגיעו הכספים לידי מי ומה נעשה בהם.
29. למרבה הצער, גם לאחר המעצר והתפוצצות הפרשה בתקשורת, עדיין מיאנה המשטרה 'לתפוס את השור בקרניו' ולטפל בפרשה כראוי. כך מיאנה היא לקבל עשרות של מתלוננים שנפלו קורבן למעשי קבוצת ריאליטי וסירבה לשמוע ולרשום את תלונותיהם ולמעשה השאירה אותם מחוץ לטיפול ורק לאחר שהוסבר לאותם קורבנות ע"י הח"מ כי עליהם להתעקש ולהגיש תלונה שבו הם להתלונן במשטרה ורק כך הצליחו להגיש תלונה, אך לא לכולם היה את העוז והאון לעמוד על זכויותיהם מול המשטרה הסרבנית.
30. אף על פי כן ואף על פי שבעקבות ריבוי התלונות תוקן כתב האישום ואח"כ תוקן שוב ונוספו לו עשרות של עבירות ועשרות של אישומים עדיין לא נכללו בו כלל המתלוננים כולם ובטח ובטח שלא כלל הקורבנות.
31. למשטרה היה את מלוא המידע על כל מי שנפל במלכודותה של קבוצת ריאליטי ואף ידעה על אופיים הכללי של סוג אנשים אלו אשר הם בד"כ אנשים תמימים ומביגרים ועדיין לא פעלה היא בעצמה וביוזמתה על מנת להעמיד לדין את אחראים על מלוא העבירות שביצעו, אלא הסתפקה באלו שפנו אליה במקום להיות חקרת אקטיבית ויוזמת.
32. כתוצאה מכך ייתכן שאפילו הכשילה המשטרה את הפקליטות ואת ביהמ"ש ולא הביאה בפניהם את מלוא התמונה העובדתית ואת מלוא המסכת העבריינית דנן.
33. מן המקובץ עולה כי בעוד קצת פחות משנתיים עתיד לצאת רוני פרל ממאסרו מבלי שנדרש לגלות עד תום מה עשה בכספי הקורבנות וכאשר סביר מאוד כי אלו עוד מצויים דווקא בכיסו או בידי אנשי שלומו ובכך יצא החוטא נשכר ועשיר, הודות לאוזלת ידה של משטרת ישראל.
34. מכל האמור לעיל עולה כי משטרת ישראל חבה כלפי התובעים בסכום הכולל של התביעה דנן וזאת הן עקב רשלנותה בהתייחסותה להתרעות ולתלונות שנתקבלו ונערמו על שולחנותיה והן עקב חקירתה הרשלנית והיוצאת ידי חובה באשר לנתיבי מילוט הכסף לאחר שהתפוצצה הפרשה.
35. 407.             הנתבעת 7 – תביעה למתן חשבונות כנגד שלטונות מע"מ ומס הכנסה בגין עשיית עושר ולא במשפט:
36. במהלך ההונאה שביצעה "קבוצת ריאליטי" נטלה היא כספים בסכומי עתק מן התובעים, במסגרת עסקאות פיקטיביות, עסקאות ליצ'י, אשר זכו לעיתים להיקרא עסקאות פיננסיות, חילוץ מיחידות נופש, היוון, קניית יחידות נופש, חברות במועדון ועוד כיוצא באלה שמות.
37. בכל אחת ואחת מאלו עבר כסף עתק מהתובעים לידי "קבוצת ריאליטי" .
38. מחומר הראיות עולה כי בגין "עסקאות" אלה הקפידה "קבוצת ריאליטי" לשלם לרשות המסים מס הכנסה ולהעביר מע"מ כאילו היה מדובר בעיסקאות אמיתיות.
39. לאור היותן של עסקאות אלו עסקאות כוזבות, עסקאות בלי גרגר אחד של אמת, הרי שלא עסקאות היו כאן אלא תרמית מזוקקת, ולא הייתה חובה לשלם בגינן לא מס הכנסה ולא לגבות עליהן מע"מ.
40. ודוק אין המדובר בעסקאות אלא בעבירות – משמע המדינה מיסתה את העבירה כאשר את המס גבתה מהקורבנות של העבירה. 
41. כספים אלה שיצאו מידי התובעים ועברו לידי רשויות המס לא היו צריכים לעבור מלכתחילה ומשום כך רובצת היום החובה על רשות המסים להשיבם לידי כל אחד ואחד מן התובעים, בהתאם לסכום שהוצא ממנו, בהתאם לכל עסקה ועסקה.
42. יש להקפיד ולציין כי כספים אלו המצויים בידי רשות המסים הינם בגדר התעשרות שלא כדין אשר עשתה הרשות על חשבון התובעים.
43. יתרה מכך, לתובעים עומדת זכות עקיבה אחר כספם שנגזל מהם ואשר חלקו מצוי כיום בידי רשות המסים אשר אין לה שום זכות בו.
44. שורשי הצדקתו וקיומו של המס, כמושג, נטועים בעיקרון העל של מיסוי אמת בלבד.
45. כל אימת שנגבה מס על מה שאינו עסקת אמת, המס אינו אמת.
46. אין המדינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו: מחד להאשים את רוני פרל בעבירה של קבלת דבר במרמה על בסיס נפסדותן ובטלותן של עסקאות הכזב ששימשו אותו להוצאת הכספים מן התובעים, ומאידך לקום ולגזור לעצמה נתח מאותו סכום של מרמה. בכך מן הסתם, תהיה היא בעל כורחה שותפה למעשה הנבלה.
47. פשיטא שאין להסכין עם מצב שכזה ולו לרגע אחד נוסף וחובתה של המדינה להשיב את מה שלקחה, תחת הכותרת של מס הכנסה ומע"מ בגין מעשיו של רוני פרל, הינה חדה וברורה.
48. היה על המדינה בעצמה ומיוזמתה לבוא ולהחזיר לכל אחד ואחד מן התובעים, וליתר הקורבנות שאינם תובעים בכתב תביעה זה, את המצוי בידיה שלא כדין.
49. אם כן, התעשרה רשות המסים שלא במשפט על חשבון התובעים ומחזיקה היא בכספיהם שלא מתוקף זכות ועליה להשיבם ישירות לידי התובעים בתוספת ריבית והצמדה.
50. באשר לסכומים המדויקים המבוקשים מידי רשות המסים, הרי שאין בידי התובעים את כל הנתונים בדבר המס ששולם ואת שיעורו מתוך כל סכום וסכום אשר נגזל מהם, אך ברור הוא כי משימה טכנית זו תבוצע מתוך המידע האצור בידי רשות המסים.
51. כאן נכנסת לתמונה התובענה למתן חשבונות כלפי רשות המיסים ומה שמתבקש הוא להבהיר כמה כסף שילמה קבוצת ריאליטי בכללותה על כל נתבעיה לרשות המיסים בגין מעשי המרמה המתוארים.
52. קרי – כמה מס הכנסה שילמה בגין עסקאות המרמה ומהם תשלומי המע"מ שאותם גבתה מלקוחותיה והעבירה למדינה.
53. לאחר שיתקבלו נתונים אלה ניתן יהיה לנקוב בסכום מדוייק אותו חייבת רשות המיסים להחזיר לכל לקוח ולקוח על-פי נתוני נזקו.
54. גם בהיעדר נקיבה בסכום זה, חבותה העקרונית של רשות המיסים להחזיר כספים של צד ג' המוחזקים אצלה שלא כדין נותרת בעינה.
55. מכל מקום לצורך זה יתבקש ביהמ"ש ליתן צו למתן חשבונות שיבהיר במדוייק על אלו סכומים מדובר – מס הכנסה ומע"מ.
56. 428.             הפן המשפטי – זכות עקיבה:
57. עקרון העל במשפט הישראלי הוא למנוע עשיית עושר ולא במשפט של האחד על חשבון חברו וזאת ככלי להשיב לאדם תחליף לנכס שהיה שייך לו וניטל ממנו שלא כדין.
58. רשות המיסים מחזיקה בכספים שהוצאו מהתובעים במרמה, והתקבלו אצלה כמיסים.
59. המדובר בשני סוגי מיסים. מס ישיר, מס הכנסה, אשר הוטל על "קבוצת ריאליטי"  על פי הכנסתה ומס עקיף, מע"מ אשר מוטל על מוצר או שירות על פי מחירו של המוצר. 
60. הפעילות הכלכלית שעליה מוטל המס היא בסיס המס.
61. ללא פעילות כלכלית אין הצדקה לשלם מס.
62. במס הכנסה בסיס המס הוא הכנסה החייבת במס, ובמס ערך מוסף בסיס המס הוא מחירו של המוצר או השירות הנרכש.
63. אין עוררין כי מקום בו נעשתה עסקת מרמה, נשמט בסיס המס, באשר לא הייתה פעילות כלכלית אמיתית.
64. בנסיבות שכאלו ועם הישמטות בסיס המס וההצדקה לקבלתו על ידי המדינה, יוצא כי המדינה מחזיקה שלא כדין בכספים אשר שייכים לאלו אשר נפגעו מהתרמית.
65. החזקת הכספים שלא כדין על ידי צד שלישי כלשהו מקימה לצד המרומה זכות עקיבה אחרי כספו.
66. דיני העקיבה נותנים מענה למצבים בהם נכסים מסויימים נמסרו או הוצאו מידיהם של הבעלים המקוריים והחוקיים שלא כדין בנסיבות בהם התמורה בעבור אותם נכסים לא הועברה לבעלים המקוריים.
67. עקיבה תאפשר לבסס זכות אישית כלפי צד שלישי של בעל הזכות המקורי ותאפשר לו לדרוש את נכסו המקורי שיצא מידיו שלא כדין. השווה דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארה"ב פ"ד נז(2) 632.  
68. אכן זכות העקיבה עלולה להיות נסוגה מפני זכות של צד שלישי שרכש את הנכס המדובר על פי תנאי תקנת שוק בתמורה ובתום לב, אך במקרה דנן בוודאי לא ניתן לומר כי רשות המיסים רכשה את "הנכס" המדובר בתמורה ובתום לב, אלא כפתה את תשלומו מקום בו סברה כי מוצדק למסות פעילות כלכלית, הצדקה שכאמור איננה בנמצא עוד משהובהר כי מדובר בתרמית ענק וכי פעילות כלכלית לא הייתה כאן.
69. "הנכס" יכול להתערבב עם "נכסים" אחרים, אולם במהות הוא נותר זהה כשהיעד הוא להשיג את זכותו של התובע ביחס "נכס" המקורי.
70. במקרה דנן הנכס הוא כסף, כספם של התובעים. אשר חלקים ממנו שולמו לרשויות המיסים והתובעים רשאים לדרוש מהצד השלישי את כספם חזרה, לאתר אותו ואת סכומו ולדרוש אותו בחזרה.
71. ורשות המיסים – היא אין לה כל זכות שבדין שלא להשיב את הכספים האמורים באשר כל יום שהיא מחזיקה בהם היא עושה עושר על גבם של התובעים.
72. לכל אלה יש להוסיף ולהדגיש כי כלל הפעילות בה עסקה הקבוצה הייתה תרמיתית מכף רגל ועד ראש ואין לך ולו שקל מס אחד ששולם בגין הכנסה אמיתית.
73. במקרה שבו יובהר כי "קבוצת ריאליטי" לא שילמה בחלק מהעסקאות אי אלו מהמסים האמורים יבקשו התובעים להשאיר את התובענה רק באותן העסקאות שבהן יוברר כי כן שולמו בהן המיסים הנ"ל או חלקם.
74. 446.             הנתבע 8 – עילות התביעה כנגד אייל פרל:
75. הנתבע 8, אייל פרל הוא אחיו של האדון רוני פרל והינו שותף מלא להונאה המדוברת גם אם לא הואשם בכך בפלילים.
76. מחומר הראיות הקיים בידי התובעים ברור לחלוטין כי מר אייל פרל היה מעורב עד צוואר בעסקיה של קבוצת ריאליטי.
77. ראשית היה הנתבע 8 המוציא והמביא בחברת פנמה פסיפיק, והכל יכול בה.
78. מר אייל פרל ישב במשרדי הקבוצה לאורך כל שנות ההונאה, וסייע בידי אחיו בכל מנגנוני ההונאה.
79. בתוך הקבוצה הוטל על מר אייל פרל להיות "מנהל" הפרוייקט התרמיתי "ליצ'י ווילג'".
80. אייל פרל ו"קבוצת ריאליטי" אף הציגו את אייל פרל בתור אחראי הנדל"ן והפיתוח הנדלנ"י של הקבוצה, דא עקא שפיתוח שכזה לא היה ולא נברא. "קבוצת ריאליטי" יחד עם אייל פרל, אשר הונתה את התובעים והוציאה מידיהם סכומי עתק, הטעו לפרקים את התובעים במצגי שווא והבטחות שווא כאילו הם עוסקים בנדל"ן באופן מקצועני ומעסקאות נדל"ן אמורה 'קבוצת ריאליטי' להתעשר וכי בעלות הקבוצה בנדל"ן מקנה לה איתנות כלכלית ומקצועית.
81. לאור העובדה כי אייל פרל היה הממונה על 'תיק הנדל"ן' בקבוצת ריאליטי הרי שהוא שותף פעיל בהונאת הקורבנות, בגזילת כספם וברמייתם.
82. אייל פרל יצר את המצג כאילו יש פרוייקט אמיתי בליצ'י ווילג', כאילו הקרקע מופשרת ובונים עליה, וכאילו אין הקרקע המדולדלת הזאת עמוסה במאות משכונות נוגדים, זאת לצד מאות הערות אזהרה של קורבנות אחרים של "קבוצת ריאליטי", אשר מסכלים ומאיינים את שוויה של הערת האזהרה היחידנית של כל אחד ואחד מן הקורבנות שרומו לשלם "לקבוצת ריאליטי" בגדר עסקאות "ליצ'י ווילג'".
83. ובכן, נדבך מרכזי בהונאה ובתרמית שהביאה להוצאת הכספים מידיהם של התובעים בהתבסס על השקרים אשר הוצגו בפניהם על ידי "הפרלים" היה אחיזת העיניים בדבר קיומו של פרוייקט נדל"ני רב היקף לכאורה אשר על יצירתו היה מופקד אייל פרל.
84. אייל פרל נהנה מסכומי העתק אשר הכניסה הקבוצה וקיבל לידיו לפחות 50,000 ₪ מדי חודש בחודשו בגין "ניהול הפרוייקט" שלא היה.
85. סוכני 'קבוצת ריאליטי' דאגו לשווק את הקבוצה ולספר ללקוחות כי האחים פרל אייל ורוני הם נצר לקבלן הגדול אריה פרל ויחד הם דוחפים קדימה את הקבוצה משקיעים בקרנות של בנק הפועלים ומנהלים קבוצה של ממש, שניהם יחד כתף אל כתף.
86. כפי שהובא לעיל התבססה המרמה על הערות האזהרה והמשכונות שנרשמו בד בבד על אותה הקרקע החקלאית ליד המושבה מגדל. 
87. בניגוד למצגים שהוצגו בפני הלקוחות כאילו מדובר בפרוייקט רץ וממשי בו הבניה אמורה להסתיים בזמן נראה לעין כלשהו, ידוע ידע ו מר אייל פרל /או היה עליו לדעת כי המרחק בין האשליות שפיזר לבין המציאות רחוק כמרחק מזרח ממערב: הקרקע המדוברת הייתה קרקע חקלאית שלא הייתה כל רשות לבנות עליה דבר. בניגוד למה שהוצג לקורבנות, ההיתכנות לשנות את סטטוס הקרקע הייתה קלושה ביותר ובכל אופן גם אם היה נעשה הדבר מדובר היה על הליך שהיה נמשך לא פחות מעשור. לא זו אף זו אלא שהפרלים כלל לא נקפו אצבע או למצער לא עשו מאמץ אמיתי או ניסיון כנה לשנות את הסטטוס של הקרקע וממילא גם לא היה לכך סיכוי. ניתן לראות כי חרף 'הבטחות' ו'התחייבויות' שפיזרו האחים פרל כלאחר יד ובכללם מועדים להתחלת בניה וסיום בניה, לא נעשה בקרקע דבר. כבר שנים מונחת היא כאבן שאין לה הופכין והאחים פרל אינם מקדמים דבר לגביה ולגבי "התוכניות" אודותיה, אך כל זה לא הפריע לאייל פרל לקצור 50,000 ₪ מדי חודש בחודשו.
88. האחים פרל – רוני פרל ואייל פרל – לא התכוונו מעולם לקיים חלקיק מהבטחות הכזב שפיזרו והרמיה שהוציאו לפועל.
89. כאמור, אייל פרל דאג לשעבד את הקרקע בעצמו מאות פעמים ולתת אותה כבטוחה פיקטיבית למאות קורבנות ההונאה הפיננסית בעת שידע כי הקרקע לא תכסה את הוצאותיהם ונזקיהם וכי במקביל לרישום מאות המשכונות רשומות גם למעלה מ-170 הערות אזהרה על הקרקע.
90. מעבר לרמייה בכל הנוגע למישור הנדל"ני לכאורה הנ"ל, סייע אייל פרל, בחלק מהמקרים, בידי רוני פרל לגייס נפגעים להונאה הפיננסית (העדויות המתאימות תובאנה במהלך המשפט).
91. אייל פרל ידוע ידע ו/או היה עליו לדעת כי מאחורי "פעילות" קבוצת ריאליטי לא מסתתר שום דבר ממשי וידע ו/או היה עליו לדעת כי חשבון הבנק של חברת פנמה פסיפיק שממנה כביכול נקנו יחידות הנופש בליצ'י ווילג' התרוקן והכספים שנתקבלו ממנו נתעופפו לכל עבר.
92. בד בבד ועל פי עדותו המשיך אייל פרל כל אותה עת להיות לשותפו של אחיו, לא רק בפרוייקט ליצ'י ווילג' אלא בכל האספקטים של הפעילות העבריינית המתוארת.
93. אייל פרל היה אף שותף לעבירות של אחיו רוני ואשתו לשעבר לימור עינת, בהעמידם איש קש בחזית החברות וניהול חשבונות הבנק באופנים המתוארים לעיל.
94. אייל פרל היה מגיע עם אחיו לפגישות בבנק הפועלים – מה שמעיד על היותו בשר מבשרה של קבוצת ריאליטי ומעיד על ידיעתו את המצב בבנק, על המצג הכוזב ועל הרישומים הכוזבים, ועל כלל העביות המתבצעות דרך ובאמצעות הבנק.
95. אייל פרל אשר רשם משכונות והערות אזהרה לטובת הקורבנות ידוע ידע ו/או היה עליו לדעת כי "קבוצת ריאליטי" הינה נטולת כל יכולת פרעון.
96. עוד ידע ו/או היה עליו לדעת כי קבוצת ריאליטי מבצעת עבירות של הלבנת הון והיה שותף פעיל בביצוע עברות אלו.
97. כמו כן ידוע ידע ו/או היה עליו לדעת אייל פרל כי הכספים מוברחים מחשבונות החברה הלאה אל גורמים אחרים.
98. בין היתר העיד מר פרל, ויש להתייחס לכך כהודאת בעל דין, כי הוא ואחיו רכשו קרקעות בארץ ומחוצה לה, בשם הקבוצה, וכי הוא היה עם אחיו בפגישות שונות של הקבוצה בבנק, אצל רואה החשבון ועוד. מכאן אנו למדים על מעורבותו האקטיבית המלאה של אייל פרל בעסקי הרמייה של הקבוצה ולא תיתכן שום טענה מצידו כי לא היה חלק מן ההונאה.
99. הנה כי כן עינינו הרואות כי מר אייל פרל היה אורגן מאורגני קבוצת ריאליטי המזוייפת ומבכיריה.
100. אייל פרל, ידע על כל מעללי אחיו, ואף נהנה מהם חודש בחודשו במשך שנים עם משכורת עתק.
101. אמצעי רמייה נוסף אשר הגה והוציא לפעול אייל פרל יחד עם אחיו רוני פרל היה פרויקט אשר זכה לשם הנהדר "אחוזת לואר".
102. לא זו אף זו אייל פרל יחד עם אחיו השתמש גם בפרוייקט הדמיוני "אחוזת לואר" כאמצעי להונאת התובעים והוצאת הכספים מידיהם.
103. נבהיר כי פרויקט אחוזת לואר אף הוא הינו פרויקט דמיוני שלא יצא לפועל שלגביו סיפרה "קבוצת ריאליטי" יחד עם אייל פרל סיפורים כאילו היא מתעתדת להקים כפר נופש יוקרתי בישוב אניעם שברמת הגולן.
104. גם כאן לא הייתה להם שום זכות או סיבה טובה להתיימר לבנות כפר נופש שכזה בעוד שלא היו אישורים לכך וככל הנראה אפילו תושבי אניעם עצמם לא נרתמו לרעיון שכזה. הדבר לא מנע מאייל פרל ורוני פרל לספר לקורבנות כאילו הם מקימים כפר נופש בישוב אניעם אשר ברמת הגולן. כפר נופש אשר לא היה ולא נברא, ממש כמו ליצ'י ויליג' אודותיו כיזבו האחים פרל וכפר נופש זה גם לא יקום, שוב, ממש כמו ליצ'י ויליג'. למען הסדר הטוב יצוין כי "קבוצת ריאליטי"  לא קיבלה בשום שלב אישור לבנות באניעם לא הייתה קשורה בהסכמים ולא הייתה בעלת שום זכות או תכנון קונקרטי לעשות זאת. את כפר הנופש השיקרי אחוזת לואר שיווקה "קבוצת ריאליטי" לתובעים לפי מיטב מרצה וכישרונה להטעות ולרמות את קורבנותיה תוך שימוש בתיאורים מרהיבים ומפליגים אודות מעלותיו ויוקרתו, כמו גם שוויו הכלכלי העצום של הפרויקט אחוזת לואר.
105. דבר זה נועד לקנות את אמונם של הקורבנות דנן על מנת להוציא מידיהם סכומי כסף בלי ליתן שום תמורה מנגד. את הזכות בכפר הנופש 'הקנתה' "קבוצת ריאליטי" לתובעים הרלוונטיים 'במתנה' במסגרת 'עסקאות' המרמה, אשר בהן הועברו כספים עצומים מן התובעים אל "קבוצת ריאליטי".
106. כמובן שזכויות שכאלו לא רק שאינן שוות מאום אלא שאינן קיימות כלל, ושימשו הן אך לשם הוצאת הכספים מן הקורבנות ולמעלה מכך – נועדו הן רק לשימוש זה.
107. האדון אייל פרל כאמור היה שותף מלא במיזם הזה כמו גם במיזם הליצ'י ווילג' והוא נושא באחריות מלאה לנזקיהם של התובעים אשר התקשרו בפרוייקט זה.
108. לסיכומם של דברים אודות אייל פרל, הרי שהיה הוא שותף פעיל בהטעייה ובהונאה והיה אף מאדריכליה. כמו"כ שילשל לכיסו חלק מכספי ההונאה.
109. מעבר לכך היה אייל פרל פעיל בפיקוח ומתן הנחיות לעו"ד מלכית ולעבודה צמודה איתו בעניין פרויקט ליצ'י ויליג'. אייל פרל אף ייצג את חברות קבוצת ריאליטי מול רשויות מיסוי מקרקעין וזאת מבלי למעט בפעילותו של אייל פרל ישירות מול בנק הפועלים ורשויות מס הכנסה ומע"מ, כמו אנשי מקצוע אחרים מלבד ברק מלכית, כמו רו"ח ועו"ד אחרים.
110. בתביעה זו ייתבע האדון אייל פרל הן בגין חלקו בהונאת "הליצ'י ווילג'" – בסך של 3,087,819 ₪ וכן בסך של 154,391 ₪ המהווים 5% מהסכום הנ"ל והם הנזק שספגו קורבנות הליצ'י ויליג' בצורת מס רכישה ששילמו לשווא על עיסקאות כזב.
111. הואיל ובנוגע לעסקאות אחוזת לואר, לא ידוע כרגע מספר העסקאות בהן הייתה מעורבות של אחוזת לואר יבקשו התובעים לשמור לעצמם הזכות לתקן את כתב התביעה וכן יבקשו לחייב את הנתבע 10 לגלות, לדווח ולמסור פרטים וחשבונות מדוקים אודות היקף עסקאות אלו.
112. 484.             הנתבעת 11 – עילות התביעה כנגד הפניקס הישראלי:
113. הנתבעת 11 חברת הביטוח הפניקס הישראלי (להלן: "הפניקס") התקשרה עם קבוצת ריאליטי באמצעות בני הזוג פרל (הנתבעים 1 ו-2) כמבטחת של העסקאות שביצעה הקבוצה עם לקוחותיה.
114. "הביטוח" היה ביטוח חיים על שם ה"ה רוני פרל ולימור עינת ואולם לתובעים הוצג מצג לפיו מדובר בביטוח כולל על כל העסקה לרבות החלק הפנטזיונרי שהובטח על ידי פרל ושותפיו. וכפי שנאמר במסמך שכל לקוח קיבל לידיו בנייר הנושא לוגו של קבוצת ריאליטי -  "מעתה הינכם מבוטחים על העסקה עמנו". מצ"ב נייר זה כנספח 264 לכתב תביעה זה.
115. הפניקס הייתה מודעת לכך שמר פרל מתכוון להציג את חוזה הביטוח כדי ליצור מצג לפיו העסקה שמבצעים הלקוחות מבוטחת על ידי הפניקס ולמצער סכומי הביטוח שיגיעו למר פרל בקרות מקרה הביטוח יהוו בטוחה מספקת להתחייבויות של מר פרל כלפי לקוחות קבוצת ריאליטי.
116. כבר בשלב הראשון הייתה נורת ההתרעה האדומה דלוקה אל מול עיני הפניקס כי עצם העיסקה הינה חשודה ותמוהה.
117. כל חברת ביטוח סבירה הייתה מזדעקת במצב זה. אולם מה שקרה בהמשך מאפיל על ראשיתה של הדרך המוזרה. בעיסקת ביטוח רגילה יש שניים שלושה, אולי חמישה מוטבים. בעיסקת הביטוח של רוני פרל המוטבים רבו כפטריות אחר הגשם.
118. לאחר שנכרתה עיסקת הביטוח הראשונה התחיל מר פרל במזימתו. הוא נטל את הסכם הביטוח והציג אותו ללקוחותיו, תוך שהוא מבצע את מזימתו ומשתמש בהסכם הביטוח כאחד האמצעים לבניית מצגים כוזבים שיקנה את אמונם של קורבנותיו.
119. לכל לקוח הוצג ההסכם. אם עיסקת המרמה הסתיימה בהצלחה מבחינתו של מר פרל הוא היה צריך להוסיף את הלקוח כמוטב ברשימת המוטבים של פוליסת הביטוח. משרבו הלקוחות גדל מספר המוטבים כאשר מר פרל מבקש להוסיף כל קורבן חדש של הונאתו לרשימת המוטבים.
120. כך הלכה ותפחה רשימת המוטבים אל מול עיניה של הפניקס אך עובדה זו כלל לא עניינה את הפניקס מקום בו ידיעה זו כשלעצמה הייתה אמורה לסמן מלכתחילה את עסקת הביטוח הנ"ל כעסקה שונה ומיוחדת המצריכה התייחסות מיוחדת וזהירות מיוחדת.
121. על מנת לנהל את רשימת המוטבים הגדולה דרשה הפניקס מהנתבע 1 כי יביא אדם אשר במקומה ומטעמה ינהל את כרטסת המוטבים והיא תתנהל ישירות מולו וכך תיחסך ממנה הטרחה שבמגע ישיר עם מוטבים רבים. 
122. על-פי הידוע לתובעים בתחילה דרשה הפניקס כי "המוטב הראשי" שינהל עבורה את רישום המוטבים וישמש כנאמן עבור המוטבים יהיה בהכרח רו"ח או עו"ד.
123. בהמשך נסוגה בה הפניקס מסיבות השמורות עמה מדרישה זו והסתפקה במנהל חשבונות ו/או יועץ מס "פשוט" אשר איננו מבוטח בביטוח אחריות מקצועית מתאים לסוג כזה של אחריות כמוטב ראשי, נאמן ושלוח.
124. מכל מקום התובעים יטענו כי כבר בשלב זה משהוברר כי הנאמן אינו רו"ח או עו"ד היה על הפניקס לעצור את הביטוח מיידית, להודיע לאדון אבוקסיס כי הוא משוחרר מכל תפקידיו וכי אסור לו בתכלית האיסור להציג מצג שהוא פועל מטעמה, עבורה ובמקומה של חברת הביטוח. מצ"ב הסכם הנאמנות שערך אבוקסיס עם קבוצת ריאליטי כנספח 265 לכתב תביעה זה. יש לשים לב כי הסכם זה גם נושא את חתימתה וחותמתה של חברת הפניקס כמי שמאשרת ומקבלת אותו.
125. אך הפניקס כמובן לא פעלה כמצופה ממנה וכמתחייב על פי חוק, לא בדקה מיהו ומהו אותו אבוקסיס, אלא תחת זאת העדיפה להעלים עין, לאשר בחתימתה את הסכם הנאמנות בין קבוצת ריאליטי לאבוקסיס ולצייד את ה"ה פרל ו/או אבוקסיס במסמכים הנושאים את לוגו החברה לצורך החתמת המוטבים על מסמכי הפוליסה. מצ"ב כנספח 266 לכתב תביעה זה נייר הלוגו של הפניקס אשר אותו נתנה בידי קבוצת ריאליטי (או בידי אבוקסיס) ריק להחתמת המוטבים השונים.  
126. רישום המוטבים נוהל באופן מקביל הן אצל הנאמן והן אצל חברת הביטוח עצמה אשר לא "שמה לב" כי הסכומים אותם כביכול אמורה הפוליסה להבטיח כבר מזמן עברו את סכום הכיסוי של הפוליסה.
127. וכך לאורך 4 שנות פעילות בקירוב ומתחת לעינה הפקוחה לרווחה של חברת הפניקס, קיבלו מאות מלקוחות קבוצת ריאליטי את הביטוח הנ"ל, כשהם מושלים לחשוב כי ביטוח זה יכסה להם את העסקה.
128. ואכן המוטב הראשי אשר הפניקס יצרה את קיומו ולמעשה מילא עבורה תפקיד של ניהול כרטסת מוטבים דיווח לשולחתו הפניקס לגבי התווספות עוד ועוד מוטבים לפוליסה.
129. הפניקס ידעה אם כן, ולמצער היה עליה לדעת, כי הנתבע 1 חילק את הביטוח המדובר כמטבע עובר לסוחר למאות לקוחות אשר כל אחד סבר לתומו כי פוליסה זו תכסה את העסקה שביצע עם קבוצת ריאליטי – ולא סתם את העסקה אלא את העסקה על הריבית שאותה הבטיחו אנשי הקבוצה.
130. במילים אחרות הפוליסה אשר כיסתה רק 4 מיליון ₪ יכולה הייתה לכל היותר להבטיח פירעון למספר קטן ביותר של לקוחות ואילו כל היתר בסכומים של עשרות ואולי מאות מיליוני שקלים לא יכולים היו לעולם להיות מכוסים על ידי השמיכה הקצרצרה הזו.
131. אם כן, נדגיש: הפניקס בפועל ובמעשה אקטיבי הסכימה לצרף לרשימת המוטבים כאלו אשר ידעה או היה עליה לדעת כי לא יקבלו מאום בעוד הם מולכים שולל לחשוב שהם מבוטחים. כבר בכך פעלה הפניקס באופן בלתי סביר תוך שהיא מתרשלת במילוי תפקידה כמבטח וכסוכן ציבורי ואף חוטאת בהטעיה ובמצג שווא רשלני. או בעצימת עיניים נוכח מצג זה.
132. הנתבע 1 קיבל אם כן באמצעות אגד החברות המכונה "קבוצת ריאליטי" דבר במרמה, תוך שהוא מנצל את הכלים שהעניקה לו חברת הפניקס ברשלנותה הרבה.
133. הנתבע 1 השתמש בשמה של הפניקס על מנת להטעות את לקוחותיו כאילו הוא מעורב עמה בקרן השקעות אשר בה גם משתתף בנק הפועלים.
134. הנתבע 1 ביקש לשוות לעצמו מראה רציני באמצעות הצגת הביטוח של הפניקס כבטוחה ללקוחותיו.
135. מאות בני אדם צורפו לביטוח כמוטבים כאשר סכום ההתחייבויות המכוסות לכאורה מסתכם בעשרות רבות של מיליוני שקלים.
136. לעומת זאת הפוליסה עמדה כזכור על 4 מיליון ₪ בלבד!
137. דבר זה לא נעלם ולא יכול להיות שנעלם מעיני הפניקס שכן ראשית מדובר במאות בני אדם ודבר זה על פניו מעיד על שיעור הכיסוי הצפוי. שנית, קיבלה הפניקס עדכונים שוטפים לגבי כל מוטב ומוטב והסכום שאותו מתחייבת כביכול קבוצת ריאליטי לכסות באמצעות הפוליסה.
138. סכומים אלה עמדו על מאות אלפי ₪ ללקוח.
139. נוכח הפער הבלתי סביר בין כמות המוטבים לסכום הכיסוי, שומא היה על מבטח סביר להבין כי לפניו מקרה ברור של עוקץ ומרמה וכי עליו לבטל לאלתר את מינויו של אבוקסיס כנאמן, ליידע את כל המוטבים שהביטוח שהם חושבים שמכסה אותם לא מכסה אותם ולרוץ למשטרה ולהתלונן על המעשה החמור.
140. כל בר דעת היה נוהג כך ואם לא נהג כך מקום בו ברורה כשמש ההונאה המתגלית, התרשל ברשלנות חמורה.
141. אך הדברים מקבלים חומרה מיוחדת מקום בו לא הסתפקה חברת הפניקס בהעמדת הפלטפורמה התמוהה המוזכרת לעיל של צירוף מוטבים כבור ללא תחתית, אלא אף ציידה את הנתבע 1 בניירות לוגו שלה על מנת שיחתים על גבם את המוטבים ואת הנאמן וימסור אותם לכל מוטב ומוטב.
142. בכך מסרה הפניקס לידיה של קבוצת ריאליטי את נכסה החשוב ביותר, שמה הטוב, המוניטין שלה, מעמדה הציבורי, ואיתנותה הפיננסית כשהיא מודעת באופן מלא לכך שהניירות הללו כל תכליתם ליצור אמון אצל הלקוחות ולשבות את ליבם של הקורבנות עד כי יחתמו עליהם ללא היסוס.
143. ואכן המוסמך הרשמי מטעם הפניקס, ה"ה אבוקסיס, חתם גם חתם על כל אחד ואחד מטפסי ההצטרפות לביטוח שעליהם חתמו הלקוחות.
144. בהתאם גם הועבר הדיווח לחברת הביטוח ונקלט במחשביה.
145. כאשר צלצלו לקוחות קבוצת ריאליטי לחברת הביטוח על מנת לוודא שאכן הם נקלטו כמוטבים, אישרו זאת באוזניהם פקידי החברה – הן את קיומה ותקפותה של הפוליסה, הן את קיומם כמוטבים והן את הסכום שעליו הם מכוסים לכאורה.
146. לכל אלה נוסיף כי בשלב מסויים חדלה קבוצת ריאליטי לשלם את הפרמיות החודשיות של הפוליסה. דבר אשר לכאורה הוביל לביטולה של הפוליסה על ידי הפניקס. על-פי הידוע לתובעים, בשלב זה כבר היו רשומים כמוטבים בביטוח הנ"ל אצל הפניקס מאות בני אדם, אך משום מה לא טרחה הפניקס ליידע איש מן המוטבים כי הפוליסה אינה משולמת יותר וכי בכוונתה לפעול לביטולה המיידי אם לא ישולמו התשלומים.
147. זאת כשהיא יודעת לכאורה ו/או צריכה לדעת שהמוטבים מסתמכים על הפוליסה  ונוהגים כאילו השקעתם מובטחת על ידי הפוליסה.
148. התובעים יטענו כי בהיותה מבטחת ובהיות התובעים מוטבים, נתקיימו יחסי השכנות הדרושים על מנת להטיל על הפניקס את חובת הזהירות הכללית והקונקרטית כלפי מוטביה.
149. התובעים יטענו כי חובה זו כללה בתוכה חובות אקטיביות של חברת הביטוח לדווח על המרמה שנתקלה בה לרשויות המתאימות, ליידע כל אחד ואחת מהמוטבים בזמן אמת כי הביטוח אינו יכול לכסותו על הסכום שקבוצת ריאליטי התחייבה כלפיו, לבטל לאלתר את הפוליסה תוך יידוע כל אחד ואחת מהמוטבים לגבי הסיבות המלאות לביטול הפוליסה, ליתן הוראות מתאימות לנאמן שמינתה ועוד פעולות שמבטח סביר נדרש להן.
150. תחת זאת טמנה הפניקס את ראשה בחול משך פרק זמן ארוך מאוד ולא השכילה להבין כי לפניה מעשה מרמה שיטתי וכשכבר הבינה זאת לא טרחה לעדכן את לקוחותיה בשום שלב. לא ברור איזה מהחטאים חמור יותר.
151. עד כדי כך זילזלה הפניקס במוטביה עד שגם חודשים לאחר התפוצצות הפרשה המשיכו לסבור הם כי בידיהם ביטוח תקף ואמיתי שנועד בדיוק לשעת צרה של קריסת החברות. 
152. שלא לדבר על מניעת הקורבן הבא. למיטב ידיעת התובעים הפניקס לא פנתה למשטרה בעניין, לא התלוננה ולא פרסמה מודעה בעיתון המזהירה את הציבור מזה שמשווק את הפוליסה כבטוחה לעסקאותיו המפוקפקות כאשר הלכה למעשה בקרות אירוע הביטוח יקבל כל אחד מהמוטבים, מאית ממה שמגיע לו במקרה הטוב.
153. משכך לא יכול להיות ספק כי הפניקס נהגה באופן קלוקל ומזלזל רשלני ואדיש מקום בו הייתה חייבת להיזהר שלא לפגוע ו/או להזיק למוטבים המסתמכים עליה.
154. אשר לקשר הסיבתי בין מחדליה של הפניקס ובין נזקם האדיר של התובעים ייאמר כי קשר סיבתי זה הוא כפול.
155. מחד גיסא לולא רשלנותה של הפניקס והמצג הרשלני לו הייתה אחראית, לא היה מי מהתובעים עושה עסקה עם הנוכלים, לו היה מודע ליסוד התרמיתי המשתקף בביטוח של הפניקס.
156. הביטוח יצר את הביטחון של הקורבנות בעסקה המוצעת להם.
157. הביטוח הביא את הלקוחות בראשית להוציא את הכסף ולשלם לידי הרמאים, והרדים את הלקוחות מלפעול באופן כלשהו להשבת השקעותיהם שכן סברו הללו בטעות והטעיה כי מדובר בביטוח לכל דבר.
158. פניקס הוא שם נרדף לביטוח. פניקס הוא מותג, מוסד איתן ותיק ומוכר יצוק בסלע ומגדולי המוסדות הפיננסים במדינת ישראל. על מותג זה הסתמכו התובעים. 
159. מאידך גיסא יש לייחס את הקשר הסיבתי גם לעסקאות נלוות שעשו הקורבנות שבאו בתאריך מאוחר לתאריך של העסקה הראשונה שבגינה קיבלו את הביטוח.
160. יובהר כי הטיעונים הנ"ל נגד הפניקס מקבלים משנה חומרה כאשר מתברר כי כבר בשלב מוקדם של שנת 2006 ידעה הפניקס כי מר פרל משתמש באופן תרמיתי בביטוח כדי לרמות את 'לקוחותיו' ולהציג בפניהם מצג כוזב. ידיעה זו הגיעה עד לדרגים הגבוהים ביותר בחברת הפניקס  – דבר זה מהווה אינדיקציה לחומרת העניין וככל הנראה מר פרל אף ננזף בגין מעשיו אלו, אך באורח כושל ותמוהה לא עשתה הפניקס ותר מכך ולא עדכנה את אלו שעתידים למצוא עצמם ניזוקים בגין זאת.
161. מכל האמור לעיל עולה כי הפניקס חבה לתובעים על-פי התפלגות תביעתם בכתב תביעה זה סכום של 25,000,000 ₪ זאת על פי סכומי הנזק של אותם קורבנות אשר נרשמו בכרטסת המוטבים ואשר להם הזכות לתבוע את מלוא הפסדם. הואיל ואין בידי התובעים את הכרטסת המפורטת עומד סכום בתור אומדן ומספר המוטבים ונזקם המדויק יתברר במהלך המשפט ובהתאם יבקשו התובעים לקבוע את סכום התביעה.
162. 534.             הנתבעים 9 ו-10 – עילות התביעה כנגד יהודה ואבי אבוקסיס
163. הנתבע 9 מר יהודה אבוקסיס הינו יועץ מס אשר שימש כשלוח של חברת הפניקס וכמי שניהל מטעמה את כרטסת המוטבים שצורפו על ידי קבוצת ריאליטי כלקוחותיה וכמוטבים לביטוח בהתאם.
164. הנתבע 10 מר אבי אבוקסיס הינו אחיו של יהודה אבוקסיס אשר בפועל שימש כנציגו של יהודה, ניהל את המשרד עבורו וחתם בשמו.
165. האחים אבוקסיס שניהם ביחד וכל אחד לחוד שימשו כזרועה הארוכה של חברת הפניקס וכשלוחיה, כאמור לעיל.
166. נזכיר כי הביטוח בו עסקינן נועד לכסות מספר גדול ביותר של לקוחות החברה וכי אלו היו בגדר מוטבים בפוליסה. אלא שהפניקס ביקשה כי ניהול הרישום אודותם יתבצע אצל אחר ולתפקיד זה מונה יהודה אבוקסיס ואיתו אחיו אבי אבוקסיס.
167. בתור שכאלו חתמו הם על הסכם נאמנות בו נטלו על עצמם שורה ארוכה של חובות נאמנות אשר נועדו להבטיח את זכויותיהם של הלקוחות המרומים.
168. חובות אלו הופרו על ידם בעת שלא האירו את עיני הלקוחות המוטבים אשר כלפיהם חבו את החובות אודות מצבה של הפוליסה והיעדר הכיסוי המצופה ממנה, זאת לאור סכום הכיסוי הדל שהציעה (4 מיליון ₪ בלבד)  אל מול עשרות רבות של מיליונים של התחייבויות שנטלה על עצמה קבוצת ריאליטי ואשר נועדו להיות מבוטחים על ידי הפניקס, כפי שהוטעו התובעים לחשוב.
169. למען הסר ספק יובהר כי אחריותם של האחים אבוקסיס משותפת עם אחריות הפניקס זאת מתוקף מעמדם ותפקידם של האחים אבוקסיס ומתוקף התפקיד, הסמכויות והמעמד שהאצילה עליהם הפניקס עת מינתה אותם לנהל את רישום המוטבים עבורה – רישום אשר חובת ניהולו מדעיקרא מוטלת על המבטחת (הפניקס) ובסומכה את ידיה על הרישום שמתנהל אצלם בתור שלוחיה ונאמניה הרי שכל מעשיהם ו/או מחדליהם של האחים אבוקסיס כמו גם ידיעותיהם משויכות ומיוחסות לשולחתם (הפניקס) ומחייבות אותה. יצוין גם כי ממילא עודכנה הפניקס על המוטבים וסכומי 'מוטבתם' הלכאורית כך שאף בפעול ידעה היא על כמות המוטבים וסכומי ההתחייבות, ומכאן אף על הפער העצום בין המציאות לבין השקרים שמוכרים ללקוחות.
170. האחים אבוקסיס קיבלו מדי יום ביומו עדכונים רבים של עשרות לקוחות אשר נכנסים בשערי קבוצת ריאליטי אשר לוקחת מידיהם במרמה עשרות אלפי שקלים לכל הפחות כאשר מנגד מוסרת היא בידם את הפוליסה אשר טיבה הכספי האמיתי הינו אפסי עד כדי פיקטיבי לחלוטין.
171. האחים אבוקסיס והפניקס פעלו ברשלנות בשורות ההונאה עת חתמו על עשרות מסמכים אשר עדכנו את הלקוחות כמוטבים לפוליסה אשר ברור היה כי לא תכסה דבר מן הנזק אשר עתידים ודאי לשאת בו הלקוחות הללו.
172. האחים אבוקסיס ידוע ידעו ו/או היה עליהם לדעת אודות כל לקוח ולקוח את שמו ומספר תעודת הזהות שלו, את הסכום בו התחייבה כלפיו קבוצת ריאליטי ואת הסכום הזה הם רשמו כסכום המוטבות אשר צריך להיפרע לידיו במסגרת הכיסוי הביטוחי אותו התיימרה הפניקס ליתן ואשר את הטיפול בו עבור הפניקס התיימרו האחים אבוקסיס לנהל.
173. למרבה הציניות הקפידו הפניקס והאחים אבוקסיס אף לנקוב את שמות היורשים אשר יבואו בנעלי הלקוחות המוטבים אחרי מותם.
174. כאמור לעיל, יצוין כי חברת הפניקס היא אשר דרשה את איוש התפקיד בו נשאו האחים אבוקסיס והיא אשר אישררה את מינויו של יהודה אבוקסיס באופן ספציפי בהחתימה בחותמת החברה את ההודעה על היותו הנאמן בהודעה אשר אף מפנה את הפניקס להסכם הנאמנות אשר נחתם בנדון וכן באשררה ובהוסיפה בפועל את יהודה אבוקסיס כמוטב לפוליסה בתור מוטב ראשי!
175. לא זו אף זו אלא שהפניקס אף עבדה ישירות מול האחים אבוקסיס והסכימה לקבל ואף קיבלה מהם בפועל עדכונים שוטפים על הלקוחות המתווספים כמוטבים לפוליסה ועל הסכומים עליהם צריך לבוא הכיסוי הביטוחי.
176. יצוין כי גם כאן מסרה הפניקס והפקידה בידי שלוחיה האחים אבוקסיס מסמכים רשמיים ונייר מכתבים רשמי של הפניקס באמצעותו פעלו האחים אבוקסיס ואשר ממנו מסרו בידי הלקוחות. לכך נוסיף גם את התנהוגתה אשר יצרה את המצג הבלתי משתמע לשני פנים כי האחים אבוקסיס פועלים בשמה ומטעמה. בכך סמכה הפניקס את ידיה על פעולות האחים אבוקסיס והאצילה להם מסמכויותיה בד בבד עם נטילת האחריות וההשלכות הנובעות מתפקודם, מעשיהם ומחדליהם של האחים אבוקסיס.
177. האחים אבוקסיס כשלעצמם ידעו ו/או היו צריכים לדעת מדעיקרא כי עתידים הלקוחות לצאת מההתקשרות עם חברת ריאליטי כשידיהם על ראשם וכשהם מרוקנים מכספם וכי בעת שכזאת לא תמצא להם ישועה בכיסוי הביטוחי של הפניקס.
178. אף על פי כן נקטו האחים אבוקסיס בגישה של שב ואל תעשה ולא התריעו בשער ולא קרעו את המסיכה מעל מסכת ההונאה.
179. ניתן לייחס חומרה יתרה לאחים אבוקסיס הואיל והם היו מקורבים לפעילות של קבוצת ריאליטי ולמצבה העיסקי והכלכלי ולעיסוקיה מאחר והם נטלו חלק נכבד בניהול חשבונותיה של הקבוצה.
180. על האחים אבוקסיס הייתה החובה השוטפת לעדכן את הלקוחות – "המוטבים" – על מצב הפוליסה, ובמיוחד על רעיעותה. היה עליהם לעדכן גם על פקיעתה ו/או ביטולה של הפוליסה. חובה זו הייתה כלפי כל לקוח ולקוח, וחלה היא על הפניקס ועל האחים אבוקסיס כאחד.
181. נוכח מצב עובדתי זה אשר היה פרוש לנגד עיניהם הפקוחות של האחים אבוקסיס אין מנוס מן המסקנה כי הבינו הם כי מתבצעת לפניהם פעילות תרמיתית אשר אין הם יכולים להעלים עיניהם ממנה.
182. האחים אבוקסיס בהבינם כי הם משמשים חוליה בשרשרת ההונאה היו צריכים להימנע מלהמשיך במעשיהם. מעבר לכך קמה עליהם חובת הדיווח לכל הנוגעים בדבר – הלקוחות, חברת הפניקס והרשויות בכללם משטרת ישראל. למרבה הצער לא ביצעו הם מאום מזאת ואפילו לא חדלו מלהמשיך ולשתף פעולה עם רוני פרל וקבוצת ריאליטי.
183. מן המתואר לעיל ומן האמור אף אודות לפניקס השיתו הם נזק על התובעים שהסתמכו על ה"ביטוח" עת התקשרו הם עם קבוצת ריאליטי ונפרדו מכספם.
184. לסיום נציין גם כי האחים אבוקסיס פעלו בניגוד עניינים שכן באותה העת בה שימשו כנאמנים עבור המוטבים קיבלו הם גם כספים מקבוצת ריאליטי כנגד מתן שירות אחר עבורה.
185. יש להבהיר כי חברת הפניקס הישראלי היא שדרשה את מינוי הנאמן כדי להיפטר מהצורך לעקוב ולרשום בעצמה מיהם המוטבים של הפוליסה הזו, ובאיזה סכום חייבים להם. מכאן בא מינויים בשכר של האחים אבוקסיס שאמורים היו לקבל את כספי הביטוח עבור המוטבים (הקורבנות) וזאת על דרך של נאמנות לטובתם.
186. חטאם של האחים אבוקסיס היה כפול שכן הם שימשו כזרוע הארוכה של חברת הפניקס ובמקום שחברת הפניקס תנהל את הרישום, ניהלו האחים אבוקסיס עצמם את הרישום. בכך הרי חטאו גם כלפי חברת הפניקס כשלא הודיעו לה על טיב העיסקאות, היקפן והעובדה שאין כאן כיסוי עבור התובעים.
187. על האחים אבוקסיס היה להעלות דרישה מיידית להעלאת פוליסת הביטוח, או לכל הפחות לעצור את הוספת המוטבים החדשים, כמובן – תוך עידכונם על כך והתראה בפניהם.
188. על האחים אבוקסיס היה לעצור את הוספת המוטבים בשלב שבו התחייבויות החברה אל התובעים הגיעו לאותו סכום של שווי הפוליסה.
189. ניתן לציין לצורך המחשה כי אם עיסקה ממוצעת עמדה על סכום של כ-82,000 ₪ שיוצאים מן התובעים כנגד הבטחה להחזיר להם כ-180,000 ₪. אזי יוצא שלאחר 22 מוטבים, כבר לא יהיה כיסוי לאחרים. גם תרחיש לפיו 'מבוטח' רק סכום ה'קרן' אזי אנו מוצאים כי ניתן ל'בטח' בפוליסה זו רק 48 איש. יש לציין כי אלו סכומים נמוכים וכי רבים מן התובעים שילמו סכומים גבוהים פי כמה, מה שמקטין עוד יותר את מספר המבוטחים האפשרי. אולם האחים אבוקסיס יחד עם נתבעים 1-2 לא חדלו ולא בחלו מלצרף לכאורה מאות אנשים לפוליסה זו.
190. אם בכך לא די, הרי שבשלב מסוים בעקבות אי תשלום הפרמיה, התבטל הביטוח, אשר מלכתחילה לא היה שווה הרבה. האחים אבוקסיס לא עשו מאום בתגובה ואפילו לא טרחו לעדכן את המוטבים על עניין זה, כדי שיוכלו למצות את זכויותיהם מבעוד מועד.
191. המסקנה העולה אודות האחים אבוקסיס היא כי הם נהגו ברשלנות רבתי כלפי כל מי ששמו נרשם בכרטסת המוטבים אותה רשמו וניהלו, ואף חטאו בהפרת חובות נאמנות. אילו גילו למוטבים את האמת אודות הפוליסה, בזמן אמת, או למצער היו פונים למשטרה או מיידעים אותה על המעשים הפליליים שבהונאת התובעים לכדי סברה כי כספם מבוטח, אזי יכלו התובעים למלט את עצמם ואת כספם מן ה'עסקה' עם "קבוצת ריאליטי" בין אם לפני או אחרי.
192. כמובן שבידי האחים אבוקסיס היה כדי לסכל את ההונאה באמצעות הביטוח, אילו היו מסרבים לחתום על המסמכים של הבטוחה לכאורה דנן, אך הם לא עשו זאת אלא בפועל ייצרו את המסמכים הללו וחתמו עליהם.
193. בגין מחדליהם ומעשיהם הנ"ל של האחים אבוקסיס נתבעים הם בגין נזקם של כל הקורבנות אשר נרשמו בכרטסת המוטבים של הביטוח אשר על דרך האמודן הנ"ל עומד על סך של 25,000,000 ₪.
194. 566.             הנתבע 12 – עילות התביעה כנגד עו"ד ברק מלכית:
195. עו"ד ברק מלכית ליווה את פעילות "קבוצת ריאליטי" בכל הקשור לעסקת הליצ'י ווילג' אודותיה כבר הרחבנו בכתב תביעה זה.
196. כזכור המדובר בעסקה שבה כביכול הציעה "קבוצת ריאליטי" ללקוחות לרכוש יחידת נופש תוצרת הארץ אשר בניגוד ליחידות האחרות תהיה יחידה אמיתית שאיננה על הנייר אשר לכל אחד שיקנה אותה אף תהיה בעלות של ממש בחלקו היחסי בקרקע.
197. בתור עסקה נדל"נית או לפחות עסקה שהוצגה כעסקה נדל"נית, הגיעו רוב רובם של התובעים למשרדיו של עו"ד מלכית והוחתמו על ידו על סט מסמכים הקשורים לעסקה.
198. בין יתר המסמכים: דיווח לשלטונות מס שבח, ייפוי כוח בלתי חוזר על שם עו"ד מלכית, ובקשות לרישום הערת אזהרה לטובת כל אחד ואחד מהמתקשרים בעסקה.
199. עו"ד מלכית בהיותו הלכה למעשה עורך הדין של שני הצדדים בעסקה היה נתון למלוא חובות הגילוי, הנאמנות, האמון והזהירות שחלות על כל עורך הדין המייצג לקוחות בעסקת מקרקעין ואפילו אם אינו מייצג לקוחות אלה באופן רשמי כאשר הללו אינם מיוצגים מנגד.
200. ככזה היה על עו"ד מלכית לשלוט במצב המשפטי החל על הקרקע בכל עת, בשעבודים השונים הקיימים עליה, ובמצבה התכנוני ולהבהיר ללקוחות את המצב לאשורו, בזמן אמת, וגם לאחר מכן כל אימת שיש מה לעדכן.
201. עו"ד מלכית ידע או היה עליו לדעת כי אין כל סיכוי ש"קבוצת ריאליטי" תעמוד בחוזה שעליו החתימה את הקורבנות שלפיו לא יאוחר מינואר 2007 תתחיל הבניה בקרקע.
202. אכן הקרקע הייתה ונותרה מוגדרת כקרקע חקלאית לאורך כל התקופה, שוויה של הקרקע לא עלה במאום – שום שלב לקראת הגשמת החוזה לא יצא אל הפועל, ועו"ד מלכית היה חייב לא רק לדעת זאת בעצמו אלא גם להסביר ולומר ללקוחות כי אין כל סיכוי ש"קבוצת ריאליטי"  תעמוד בהתחייבויותיה בנדון.
203. זאת ועוד על עו"ד מלכית הוטלה גם החובה כאמור לעדכן את הלקוחות בדבר מאות המשכונות שרשמה "קבוצת ריאליטי" על הקרקע שבנדון שאף על פי שלכאורה לא היו תופסים, היה בהם כדי להעיד על היסוד התרמיתי הנפשי של "קבוצת ריאליטי" בהקשרן של כל עסקאותיה כולל עיסקת "הליצ'י ווילג'".
204. פעולה פשוטה של עו"ד מלכית של בירור שגרתי של המצב ברשם המשכונות הייתה חושפת מייד כי קיימים מאות משכונות על הקרקע ואז היה עליו לפעול באחד משני האופנים הבאים: או לפנות לכל בעלי הערת האזהרה ולספר להם כי מאות בני אדם מחזיקים ביד משכון על הקרקע מה שעלול לנגוס דרמטית בזכויותיהם במקרה של סכסוך, או לפנות לבעלי המשכון ולומר להם שהקרקע שבנדון רשומה בטאבו ולכן המשכון שבידיהם אינו שווה דבר.
205. לחלופין באם ידע עו"ד מלכית כי רשומים מאות משכונים על הקרקע המדוברת, ולא סיפר זאת ללקוחות שהתקשרו בעסקת הליצ'י רשלנותו חמורה עוד יותר.
206. זאת ועוד, עיון בנסח הטאבו מגלה כי האדון רוני פרל רשם באמצעות עו"ד מלכית יותר מ-170 הערות אזהרה על נכס המקרקעין בעל 12 הדונם המדובר.
207. בדיקת הנסח מעלה כי כל מ"ר מרובע בתוך הקרקע נמכר על ידי פרל לקורבנות כשלכאורה מובטח להם שזה יהיה שטח היחידות שיהיה בבעלותם.
208. יש להביא בחשבון כי בכל 'פרויקט' שכזה, אשר קבוצת ריאליטי כיזבה כאילו בכוונתה לבנות, יש לבנות בתוכה שטחי בריכה, חדרי אוכל מדשאות כבישים וכיוצא באלה.
209. עו"ד מלכית אשר ביצע את הרישום ידע או היה עליו לדעת ש"קבוצת ריאליטי"  לא שימרה בידיה ולו מטר אחד לצרכים אלו (והרי זה אמור להיות כפר נופש) ולפיכך לא תוכל היא לעמוד בהתחייבות לגבי גודלן של היחידות המובטחות. 
210. זאת ועוד עו"ד מלכית רשם הערות אזהרה שהבטיחו לבעליהן לכאורה שיעור של 5 ו-8 מ"ר ולא יותר.
211. לכל הפחות היה על עו"ד מלכית להזהיר את הלקוחות שאין בידם דבר זולת אפס נקודה אפס אפס אפס ארבע אחוזים (0.0004%) מתוך קרקע חקלאית ששוויה אף הוא לא ברור בכלל.
212. מצאנו אם כן כי על עו"ד מלכית כמי שהוטלה עליו המלאכה להיות עורך דינה של "קבוצת ריאליטי" "בעסקת הליצ'י", כמי שהלקוחות חתמו אצלו ומולו על מסמכים שונים הקשורים לעסקה, וכמי שחי את העסקה מדי יום ביומו הפר את חובת הזהירות והאמון שהוטלה עליו.
213. הפרת חובה זו הביאה לכך שהתובעים בראשית נפלו בפח של "קבוצת ריאליטי" ובהמשך לא יכלו לתקן את מצבם, לבטל את העסקה בזמן, ולברוח כל עוד נפשם בם מקבוצת ריאליטי.
214. יתרה מכך פעולה אחראית של עו"ד מלכית ההולמת את מעמדו כעו"ד, במסגרתה היה מזהיר כדבעי את הלקוחות מבעוד מועד כי יש מאות משכונות על הקרקע, כי רשומות למעלה ממאה ושבעים הערות אזהרה על הקרקע כי אין כל סיכוי שבטווח הזמנים הנקוב בחוזה תעמוד "קבוצת ריאליטי" בהתחייבויותיה, פעולה שכזו הייתה מביאה להימנעות מעשיית העסקה ולמצער לצמצום משמעותי של כמות החותמים.
215. עו"ד מלכית הכיר בוודאי גם את סרטון התדמית המופרך שהוצג ללקוחות, עם המלל על כפר הנופש "ההולך ונבנה" בימים אלה, אך לא דאג להבהיר ללקוחות כי כל קשר בין האמור בסרטון התדמית למצב במציאות הוא דמיוני לחלוטין וכי האמת היא שכפר הנופש ההזוי לא הולך ולא נבנה.
216. התנהגותו הרשלנית המתוארת של עו"ד מלכית מקבלת משנה תוקף מקום בו התובעים כלל לא היו מיוצגים על ידי עו"ד מטעמם והסתמכו לגמרי על "העו"ד של העסקה" כפי שהוצג בפניהם.
217. במקרה שכזה אין אלא להפנות לפסיקה העניפה הדנה באחריות עו"ד המטפל במכירה לרוכשים לא מיוצגים כלפי הרוכשים, בפרט כאשר קיבל על כך תשלום כלשהו.
218. מכל הטעמים הנקובים לעיל יטענו התובעים כי עו"ד מלכית התרשל כלפי כל אחד ואחד מעושי העסקאות של "ליצ'י" והוא לפיכך אחראי לנזקם.
219. אך לא רק זאת שכן לו היה עו"ד מלכית נוהג בצורה סבירה ועל פי המוטל עליו  היה עליו גם לפנות למשטרה או ישירות לבעלי המשכונות ולהזהירם כי המשכון שבידם אינו מהווה הבטוחה שחשבו.
220. עו"ד מלכית חטא אם כן פעמיים: ראשית בכך שניסח את החוזים אשר שימשו להוצאת הכספים מן התובעים. שנית בכך שלא שמר על עניינים של התובעים כיאות, לאור נסיבות המקרה. ויש לשוב ולהבהיר כי עו"ד מלכית, כפי העולה מלשון ההסכמים עליהם הוחתמו התובעים, זכה לקבל שכ"ט מידי התובעים עבור טיפול משפטי. סכום זה הוכלל בתוך סכום העסקה תוך שצוין במפורש כי הסכום כולל 'דמי טיפול משפטי'. יתרה מכך הסכום כלל אף 'דמי נאמנות'. במסגרת פעילויותיו של עו"ד ברק מלכית ניתן למנות את החתמת התובעים על יפוי כח בלתי חוזר, דיווח לרשויות מיסוי מקרקעין, רישום הערת אזהרה – שלאחריה אף אמור היה לבוא רישום מהותי של זכויות בעלות בקרקע אך לא נעשה. בנסיבות אלו רבצו על עו"ד ברק מלכית חובות מחובות שונות אשר הוא חטא להן בשורה ארוכה של מעשים ומחדלים.
221. למותר לציין כי בתוארו של עו"ד גלום מעמד מיוחד אשר הציבור מייחס לו ועליו משליך לקוח את יהבו בבואו להתקשר בעסקת מקרקעין. אסור היה לו לעו"ד מלכית בתכלית האיסור ומדעיקרא, לתת את ידו ברשלנות ליוזמה נכלולית ורמאית אשר מלכתחילה הושתתה אך ורק על אדנים של סרק וכזב אשר באמצעותם ביקשה "קבוצת ריאליטי" להוציא עוד כספים מידי התובעים, לשלשלם לכיסם, לא להשיב אותם ולא ליתן שום תמורה אמיתית אחרת כנגדם.
222. על עו"ד מלכית היה לבדוק את הקרקע המדוברת ולעמוד על כל מאפייניה. על עו"ד מלכית היה לעמוד על היותה של הקרקע קרקע חקלאית בלבד. על עו"ד מלכית היה לעמוד על כך שאין לגביה שינוי יעוד. על עו"ד מלכית היה לעמוד על כך שאין תוכניות לשינוי יעודה של הקרקע. על עו"ד מלכית היה לעמוד על מלוא המשמעויות הכרוכות אפילו ב'שאיפה' לשנות את ייעודה של הקרקע, ולצורך זה אף לעמוד על היעוד אותו רוצים להחיל על הקרקע בעתיד, כל אלו מבחינת עלויות, מבחינת זמן ומבחינת סיכויים והיתכנות. על עו"ד מלכית היה לעמוד על כך שנכון ליום חתימת העסקאות (ודוק: מדובר בתקופה ארוכה, שנים על גבי שנים, בהן נחתמת עסקה אחר עסקה, באותם תנאים בדיוק, עם אותן הצהרות בדיוק, עם אותן התחייבויות בדיוק, בלי שמאום משתנה, לא בשטח, לא במצב המשפטי, לא במצב התכנוני ולא בשום אספקט רלוונטי אחר) תוכנה של ה'עיסקה' לכאורה עומד בסתירה למצב האמיתי מבחינת תכנון וזכויות וכי מכאן עולה ברורות כי מדובר בחוזי מרמה.
223. יסוד עובדתי זה שבעוולה לא התמצה אך ורק ביום חתימתה של כל עסקה ועסקה אלא התמשך הלאה והלאה לאורך כל חייה הכוזבים של ה'עיסקה' אפילו לאחר חתימתה ואפילו עד לאחר המועד בו הייתה אמורה להיות כבר מושלמת ועד היום ממש! על עו"ד מלכית היה לעמוד על כך כי לכספם של התובעים אין שום בטוחה טובה. על עו"ד מלכית היה לעמוד על כך ולהבהיר לכלל הקורבנות כי לא רק שכספם אינו מובטח אלא כי גם זכויותיהם בקרקע (אם נניח שהיינו מוצאים שיש לה איזשהו שווי אמיתי) אינן מובטחות ואינן רשומות כדבעי.
224. על עו"ד מלכית היה לעמוד על כך ולהבהיר לתובעים מהו טיבה מה משמעותה ומה נפקותה של הערת אזהרה. וכן מה ההבדל בינה ובין רישום זכויות מהותיות בקרקע. תוך כך על עו"ד מלכית היה לעמוד על העובדה שנרשמו על אותה הקרקע כמעט 200 הערות אזהרה במקביל. וכי חלק של הערות אזהרה אלו מופרך הוא מעיקרו ומטיבעו באשר רשמו הערות האזהרה בלי קו אחיד והגיוני, ולעיתים נרשמה הערת אזהרה על שטח של לא יותר מאשר חמישה מטרים מרובעים בלבד. על עו"ד מלכית היה לעמוד על כך ולהבהיר לתובעים מהו שוויה האמיתי של הערת האזהרה הנרשמת לטובתם הן מבחינת תוקפה המשפטי והן מבחינת תרגומה לשווי כלכלי במסגרת עסקאות ליצ'י ויליג'.
225. על עו"ד מלכית היה להבהיר לתובעים הרלוונטיים, כל אחד ואחד בתורו, מהי תחרות הזכויות בינו לבין אחרים, מה מעמדו בתחרות זו וכי נרשמו לפניו וכי ירשמו לאחריו הערות אזהרה נוספות וכיצד בדיוק הדבר משפיע על מצבו.
226. על עו"ד מכלית היה לעמוד על כך ולהבהיר "לקבוצת ריאליטי"  כי לכאורה 'נמכרו' כל המטרים הרבועים בחלקה דן וכי לא נשתיירו בחלקה אפילו סנטימטרים רבועים שלא נמכרו למאן דהוא. לצורך עניין זה היה על ברק מלכית לעמוד על כך כי אין הדבר הגיוני כי לא נשתיירו שטחים אפילו לשימושים ציבוריים ו/או אחרים והמסקנה הברורה העולה כך הינה כי מדובר בתרמית.
227. עו"ד מלכית דיווח לרשויות מיסוי מקרקעין על עסקאות התרמית הללו שנועדו להוציא כסף מידי התובעים ללא קבלת תמורה, כאילו היו עיסקאות אמת. עו"ד מלכית אף דיווח לרשויות המס על שווי העיסקה לפי שווי הסכום שהוצא מידי התובעים כאילו זהו שווי המקרקעין שלכאורה נמכרים על ידי "קבוצת ריאליטי"  ונרכשים על ידי התובעים הרלוונטיים, אפילו שלא היה הדבר נכון, לא הייתה שום קורלציה בין הקרקע שלכאורה הייתה אמורה לעבור אליהם לבין שווי המחיר ששילמו עבורה. בכך הביא עו"ד מלכית את התובעים לא רק כדי תשלום מס רכישה שלא כהוגן, אלא בתשלום מופקע בשל ייחוס הסכום שהוצא מידי התובעים כולו כשווי הקרקע שלכאורה נרכשת. מכך יצא שהתובעים שילמו מס רכישה בשווי גבוה הרבה יותר ממה שהיו צריכים לשלם אפילו אם הייתה נערכת כאן עסקת אמת שבסופה היו זוכים לאותו חלק חסר תועלת בקרקע החקלאית חסרת השווי. גם על שווי המס הזה, בנוסף לשווי ה'עיסקאות' שהוצא מידי הקורבנות, יתבע עו"ד מלכית.
228. עו"ד מלכית היה צריך לעמוד על כך כי הקרקע דנן משמשת בידי "קבוצת ריאליטי"  כדי להוציא לפועל תרמית רחבה הרבה יותר וכי במסגרת זו "קבוצת ריאליטי" מוציאה סכומי עתק מידיהם של מאות אנשים לאחר שסובבה אותם בכחש. אילו היה עושה עו"ד מלכית מלאכתו נאמנה היה מוצא כי "קבוצת ריאליטי"  מישכנו את הקרקע דנן בעוד כ-400 משכונות, עבור 400 אנשים אחרים – אשר גם הם נפלו בפח שקריה של "קבוצת ריאליטי" וניזוקו בסכומי עתק.
229. בכל אלו כשל עו"ד מלכית כשלון חרוץ בשמירה על האינטרסים של התובעים שהוחתמו על עסקאות ליצ'י ויליג' אשר מכספם קיבל עו"ד מלכית שכר טרחה, אשר מכוחם הואצל אליו באמצעות יפוי כח בלתי חוזר, אשר כלפיהם נטל על עצמו עו"ד חובות אמון ונאמנות הייחודיות לעורכי דין בכלל ועורכי דין המשמשים כעו"ד יחיד בעסקאות מקרקעין בפרט. מלכית בהתנהלותו הביא את התובעים לספוג נזק משמעותי אשר אילו פעל עו"ד מלכית כיאות היה נמנע מן התובעים.
230. משאלה פני הדברים חב עו"ד מלכית בנזקם של כל נפגעי הליצ'י ווילג' בסך כולל של 3,087,819 ₪ וכן בסך של 154,391 ₪ המהווים 5% מהסכום הנ"ל והם הנזק שספגו קורבנות הליצ'י ויליג' בצורת מס רכישה ששילמו לשווא על עיסקאות כזב.
231. 603.             אחריות הסוכנים – אבי פינס, אבי בן ארוייה, ירון מור:
232. לא ניתן להניח את העט הרושמת את כתב התביעה לפני שיתואר גם חלקם של אלו אשר היו מי שהוציאו לפועל את מזימת ההונאה של "קבוצת ריאליטי" ואשר פעלו בעבורה במימוש הרמיה, ההטעיה, הצגת מצגי הכזב פנים אל פנים מול התובעים התמימים מכירת השקרים ולבסוף החתמת התובעים על חוזים ניבזיים אלו ולקיחת כספם לאחר שהצליחו לרמות אותם.
233. אלו הם 'סוכני המכירות' שהועסקו על ידי "קבוצת ריאליטי" ו/או קיבלו אחוזים ניכרים מכל עסקה ועסקה שהוציאו לפועל.
234. מבין אלו נתייחס לבכירים שביניהם, אלו שהיו בדרגה של מנהלים, אך הואיל וכל מבנה החברות ו'יחסי העבודה' ככל שהיו מבוססים ממילא על שקר ומרמה הרי שבפועל עסקינן בשותפים לפשע ממש, שותפים לרווח שצמח מההונאה, שותפים להונאה, שותפים לגרימת הנזק ולפיכך שותפים אף לאחריות הצומחת ממעלליהם.
235. כאמור, במין כל אלו אנו נביא את מי שהיו הבכירים ביותר, את אלו אשר שמותיהם שבו וחזרו במסכת העובדתית שבדברי התובעים, אשר 'טיפלו' במספר רב של אנשים מבין התובעים, ואשר טיפלו בהרבה עסקאות ולאורך זמן רב.
236. לאור כל זאת הרי שידעו הם ו/או היו צריכים לדעת כי כל פעילותה של קבוצת ריאליטי אינה אלא הונאה, אינה אלא תרמית של פירמידה, כי אין שום כוונה ושום יכולת לפרוע את התשלומים השיקריים אשר הם הגו במו פיהם במסגרת המרמה שרימו את התובעים.
237. הראשון מבין אלו הינו מר אבי פינס. על פי פרסומי "קבוצת ריאליטי"  הוגדר תפקידו של פינס כסמנכ"ל החברה כאשר לצד תוארו מתנוססת בגאון תמונתו. מר פינס נפגש באופן אישי עם רבים מבין התובעים במשרדי "קבוצת ריאליטי" במועדים שונים ושם שטח באוזניהם את מסכת הכזבים והרמאות אשר גיבשה את ההונאה המתוארת בכתב תביעה זה.
238. כל 'עסקה' ו'עסקה' אשר נולדה מפגישותיו של פינס עם התובעים הייתה תולדה של השקרים שהשמיע פינס באוזניהם על כל יסודותיה ותנאיה: לגבי זהות החברה עימה הם מתקשרים לכאורה ולגבי מהותה, לגבי טיב העסקה, לגבי מועדיה, לגבי הבטחונות, לגבי הסכומים ולגבי כל מילה ומילה שנרשמה בחוזה השיקרי עליו הוא החתים את קורבנותיו ואף לגבי כל מילה ומילה אשר נאמרה מפיו בעל פה במסגרת ההונאה וההטעיה ומאמצי השכנוע אשר בהם נקט אל מול התובעים כדי שיעבירו לידי ולידי "קבוצת ריאליטי" את כספם.
239. בגין כל אלה נושא מר פינס באחריות הואיל והוא אשר בפועל שיכנע את התובעים להעביר כספים לידיו ו"לקבוצת ריאליטי", הוא אשר הבטיח לתובעים כי תשולם לידיהם תמורה, כל אחד בשיעורים אשר הובטחו לו בגדרי 'העיסקה' אשר נתגבשה עימו.
240. כל זאת בשעה שהוא יודע ו/או צריך דעת מה עומד באמת מאחורי הפעילות של 'קבוצת ריאליטי' ומה טיבן של ההבטחות והמצגים הכוזבים שהוא מפזר.
241. הסוכן המשמעותי השני הינו מר ירון מור אשר על פי פרסומי חברת ריאליטי היה סוכן בכיר. אותם הדברים אשר נאמרו אודות אבי פינס נכונים הם גם לגביו בהתאמה, ואחריותו צומחת מכל פגישה בה ישב עם התובעים, השמיע באוזניהם דברי כזב והביאם לשלם לידיו ולידי "קבוצת ריאליטי" סכומי עתק כתוצאה משקריו.
242. הסוכן המשמעותי השלישי הינו מר אבי בן ארוייה אשר אף הוא הפיל בפח רבים מקורבנות ההונאה.
243. כמו מר פינס ומר מור גם בן ארוייה לא בחל בשום אמצעי על מנת לסגור עסקה עם קורבנות ריאליטי כשהוא מלעיט אותם בשקרים וכזבים חסרי תוכן והוא יודע שמאחורי מצגי השווא שלו אין דבר וחצי דבר.
244. גם מר בן ארוייה ידע או היה צריך לדעת שהוא חלק ממנגנון פירמידי, מנגנון הונאתי שכל תכליתו להוציא כסף מאזרחים תמימים ולהעשיר את קופתו שלו ואת קופת קבוצת החברות המדוברת.
245. בגין כל אלה, בגין היותם מנהלים בכירים שנטלו בעצמם חלק פעיל ביותר בהפלת כל תובע ותובע בפח ובגין היותם בורג שאין בלתו במערך ההונאה חבים הנתבעים באחריות נזיקית כלפי התובעים במלוא סכום התביעה.

 

סיכום:

1. התביעה שבנדון עוסקת באחת מפרשות ההונאה החמורות ביותר שהיו אי פעם במדינת ישראל. הונאה מתוכננת שהוצאה לפועל בצורה קרת רוח ובהצלחה יוצאת מגדר הרגיל באמצעות הנתבעים 1 ו-2 וסוכניהם תוך שימוש במארג החברות של קבוצת ריאליטי כפלטפורמה לחליבת סכומי עתק מציבור גדול שלא אזרחים שומרי חוק ותמימי דרך,  אשר רובם ככולם אנשים מבוגרים או קשישים אשר נפלו בפח שטמנה להם קבוצת ריאליטי, כשכל מה שביקשו היה להיפטר מיחידת הנופש שבבעלותם.
2. אין כל ספק כי ההונאה שבנדון לא הייתה באה לאוויר עולם ובוודאי לא בהיקפים המפלצתיים אליהם הגיעה לו היו הנתבעים בכתב תביעה דנן, בנק הפועלים, רשויות המדינה השונות, הפניקס והאחרים עומדים על משמרתם ופועלים בהתאם לחובות הזהירות הכללית והקונקרטית החלות עליהם כלפי התובעים.
3. ואולם הללו בחרו לעצום את עיניהם ולטמון ראשם בחול לנוכח סימני האזהרה המובהקים, ההתרעות הקונקרטיות ושלל העדויות שנצטברו על שולחנם על הלבנת ההון והונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה הישראלית.
4. אין כל סיבה או הצדקה כי בהינתן רשלנות כל כך כבדה של הגורמים הנתבעים יהיו אלה אך ורק הנפגעים שיסעו את נזקם על גבם וכל היתר ירחצו בניכיון כפיהם.
5. לפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד לזמן את הנתבעים לדין ולחייבם כל אחד על-פי עילותיו ועל-פי סכומי הנזק שבגינם הוא נתבע תוך חיובם בהוצאות התובעים ובשכר טרחתם בתוספת מע"מ כחוק.

                       _____________             _____________              _____________

  עו"ד עובדיה גבאי                עו"ד גלעד נרקיס                 עו"ד יצחק בם

_____________         _____________

עו"ד עובדיה כהן              עו"ד מיכאל דבורין