חדשות מעולם התביעות הייצוגיות – אוקטובר 2011

23.10.11

אושרה תביעה ייצוגית נגד רשות האכיפה והגבייה בטענה כי גבתה אגרה מעל המותר לה במסגרת גביית תשלומים מחייבים בגין חובות מזונות בהוצאה לפועל. התובעת הייצוגית טענה כי רשות האכיפה והגבייה נהגה לנכות אגרת הוצאה לפועל בשיעור של אחוז אחד מתוך כל תשלום ששילם החייב ישירות להוצאה לפועל באמצעות שוברים. לטענת התובעת הייצוגית בכך נוצר מצב שסכומי המזונות השוטפים אשר הועברו לתובעת הייצוגית היו נמוכים מסכום המזונות הפסוק. זאת כשרשות האכיפה והגבייה לא מנפיקה לתובעת הייצוגית כל קבלה בגין סכומי האגרה שנוכו, ודבר הניכוי לא מקבל כל ביטוי בהודעות הזיכוי שהעבירה רשות האכיפה והגבייה  לתובעת הייצוגית בגין התשלומים אשר בוצעו ישירות לתוך תיק ההוצאה לפועל.

התובעת הייצוגית הדגישה כי סכום האגרה אשר אותה מנכה רשות האכיפה והגבייה, אמנם מתווסף לחוב הפסוק, ולכאורה ניתן לגבותו מהחייב, אולם מנגנון החישוב הנ"ל בו נוקטת רשות האכיפה הינו מנוגד לדין פשוטו כמשמעו, שכן הדין קובע שחובת תשלום אגרות בתיקי הוצאה לפועל תושת על החייבים, ולא על הזוכים כל שכן כאשר עסקינן בדמי מזונות אשר המחוקק הגדיל והעניק להם עדיפות בהוצאה לפועל. לפיכך נטען כי הגבייה המדוברת אינה מתיישבת עם תכליתה של החקיקה ומנוגדת לה.

בית המשפט לעניינים מנהליים בת"א (השופטת שרה ברוש) אישר את התביעה הייצוגית ופסק כי בחוב אגרה הנובע מתיק מזונות, על המדינה לגבות את האגרה מהחייב כחלק מחובו הפסוק, בדרך שבמסגרתה האגרה תתווסף לחוב, ולא כמו ההסדר הנוכחי בו נהוג לגבות את החוב בניכויה של האגרה מסכום המזונות אשר נפסק לזוכים.

בית המשפט הוסיף ופסק כי המדינה בדרך בה היא מפרשת את הוראות הדין, שמה לאל את כוונת המחוקק להיטיב עם זוכים בדמי מזונות, שכן באופן הקיים כיום אין הזוכה מקבל את מלוא ור המזונות אשר נפסקו לו, אלא את סכום המזונות הפסוק בניכוי 1%, סכום שיתכן ויוחזר לו בסופו של יום, אולי לאחר שנים, אך לעת התשלום, לא יקבל הזוכה את מלוא סכום המזונות הפסוק, כפי שהורה המחוקק.

רשות האכיפה והגבייה חוייבה בגין אישור הבקשה כתביעה ייצוגית בסך של 25,000 ש"ח שכ"ט ב"כ התובעת הייצוגית.

תצ (ת"א) 9326-07-10  פורמה מרון קרן נ' מדינת ישראל רשות האכיפה והגביה

10.10.11

העליון דחה ערעור על החלטה שלא לאשר תובענה ייצוגית כנגד פרטנר בעניין תעריפי הנדידה. התובע הייצוגי טען בתביעה הייצוגית כי פרטנר מחייבת את לקוחותיה הנמצאים בשטחי מדינת ישראל ומתקשרים למספר בישראל או מקבלים שיחות מישראל בתעריף שהוא חו"ל, במקום לחייבם לפי תעריף שירות ישראלי וזאת בניגוד לתנאי הרישיון שהוענק לה. פעולה זו נקראת "נדידה" היא מתקיימת באופן אוטומטי בשיטת הGSM אשר לפיה המכשיר הסלולארי מתביית על האות החזק ביותר המשודר בסביבה, ובמקרה דנן אות זה נמצא בחו"ל.

מאחר שהנדידה מתבצעת אוטומטית לא ניתן למנוע את התופעה, ופרטנר מיידעת את הלקוחות בהסכמים עליהם היא מחתימה אותם על אפשרות התרחשות נדידה אקראית וכן באמצעות סמס. התובע הייצוגי טען כי חיוב בתעריף חו"ל הינו בניגוד לתנאי הרישיון.

בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מיכל נד"ב) קבע כי הפירוש של פרטנר, שלפיו שירות נדידה כולל גם שירות אשר ניתן ע"י מפעיל זר בחו"ל גם בעת שהמנוי נמצא בארץ כאשר השירות ניתן – הוא הפירוש הנכון שבאמצעותו יש לפרש את תנאי הרישיון. בית המשפט הוסיף ודחה גם טענות אחרות של התובע הייצוגי כשקבע שחיוב לקוחותיה של פרטנר בזמן אוויר בתעריף חו"ל בגין שירות נדידה אינו נוגד את תנאי הרישיון. לפיכך קבע בית המשפט המחוזי כי לא קיימת אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה . בערכאה קמא חוייב התובע הייצוגי גם בהוצאות פרטנר בסך של 25,000 ש"ח.

בית המשפט העליון (השופטים חיות, פוגלמן ועמית) דחה את ערעורו של התובע הייצוגי וקבע כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בהכרעה של הערכאה הנמוכה ולכן החליט שלא לקבל את הערעור, התובע הייצוגי חויב בהוצאות נוספות בסך 25,000 ש"ח עבור הדיון בבית המשפט העליון.

ע"א 1355/10 סיני ליבל נ' פרטנר תקשורת בע"מ (ערעור על ת"צ 2210-12-08)

נמחק ללא הוצאות בבית המשפט העליון ערעור שהוגש נגד פרטנר בשאלת הקצאת המספרים המיוחדים. התובע הייצוגי סיני ליבל נעתר להמלצת בית המשפט וחזר בו מן הערעור. התובע הייצוגי לא חויב בהוצאות אך יחד עם זאת  בקשתו להפחתת ההוצאות שנפסקו לחובתו בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים נדחתה, וזאת הואיל ונקבע כי תביעתו הייצוגית הייתה נעדרת עילה ובמקרים שכאלה בהם אין עילה יש לחייב בהוצאות את התובעים הייצוגיים.

ע"א 1106/10 סיני ליבל נ' פרטנר תקשורת בע"מ (ערעור על בש"א (ירושלים) 3186/08)

הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב – יפו חויבה לשלם שכר טרחה משמעותי וגמול תובע משמעותי למרות הודעת חדילה לפי סעיף 9 ב' לחוק התובענות הייצוגיות. עסקינן בתביעה ייצוגית שדרשה להחזיר פיקדון שאותו נדרשו מבקשי היתר בנייה לשלם במועד שבו הגישו בקשה למתן היתר וזאת בסכומים של 20% מסכומי האגרה העתידיים שאותם היו צפויים לשלם מבקשי ההיתר אם וכאשר תאושר בקשתם.

בכל אותם מצבים אשר בהם נזנחה בקשת ההיתר מבלי שהועדה המקומית דחתה את הבקשה באופן פורמאלי נהגה היא שלא להחזיר למבקשי ההיתר את הפיקדון ששילמו בשעה שהגישו את הבקשה. לאחר הגשת התביעה הייצוגית בנדון, מיהרה הועדה המקומית להודיע כי היא מפסיקה את הגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.  בהסתמך על הודעת חדילה זו נדחתה אמנם התובענה הייצוגית אך בית המשפט נפנה לדון בשאלת גמול לתובעת הייצוגית ובשכ"ט הראוי לב"כ התובעת הייצוגית.

לאחר שבחן בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת מיכל אגמון גונן) את טענות הצדדים פסק בית המשפט כי יש לפסוק גמול ושכר הולמים לתובעת הייצוגית ולבאי כוחה וזאת לנוכח העובדה כי התובענה הייתה נחוצה וראויה, והביאה לסיומה של גבייה בלתי חוקית של הועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב.

בית המשפט הדגיש כי לא השתכנע שקיים נוהג בדבר שיעור גמול לתובע הייצוגי ושכר הטרחה לבאי כוח התובע הייצוגי שיש לפסוק במקרים שבהם הודיעה הרשות על הפסקת הגבייה על פי סעיף 9(ב) וששיעור הגמול ושכר הטרחה נפסקים בכל מקרה על פי נסיבותיו ולאור השיקולים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות בסעיפים אלה. במקרה זה, פסק בית המשפט כי  השתכנע שהפסקת הגביה היא תוצאה של התובענה ולכן יש לפסוק לתובעת הייצוגית גמול שישקף את החיסכון שהביאה לציבור. בהתאם לכך נפסק לטובת התובעת הייצוגית במקרה דנן גמול בסך של 150,000 ש"ח ולבאי כוחה נפסק שכר טרחה בסך של 500,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

9.10.11

בית המשפט המחוזי מרכז אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית כנגד שופרסל ומילועוף אשר בה נטען שהנתבעות לא מפחיתות את משקל המגשיות אשר בתוכן נארז העוף מהמשקל הכולל של חלקי העופות המיוצרים ונארזים על ידם.

בתביעה הייצוגית נטען כי שופרסל הפרה את חובות הגילוי החלות עליה בחוק הגנת הצרכן וכן הטעתה את ציבור הלקוחות בכך שלא הפחיתה את משקל האריזה מהמשקל הכולל עליו חוייבו הצרכנים. עוד נטען כי שופרסל התרשלה, יצרה מצג שווא, ועשתה עושר ולא במשפט בכך שפעלה כפי שפעלה. בהסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים שהוגש לפתחו של בית המשפט נקבע כי שופרסל תפחית22 גרםעל חשבונה מכל אריזת עוף, מעבר להתחייבות להפחית את משקל האריזה מכאן ולהבא, הטבה לצרכנים המוערכת בסך של כ-3.4 מיליון ₪.

עוד נקבע בהסדר הפשרה כי התובע הייצוגי יקבל סך של 120,000 ₪ ואילו באת כוחו תקבל 180,000 ₪ כשכר טרחה. הבודק אשר מונה לבחון את סבירותו של ההסדר קבע כי מדובר בהסדר פשרה  סביר ובעקבות כך אישר בית המשפט את הסדר הפשרה בקובעו כי מדובר בהסדר סביר המקדם תכליות ראויות. יחד עם זאת ועל מנת לוודא כי ההסדר מתנהל כשורה קבע בית המשפט ששכר טרחת ב"כ  התובע הייצוגי ישולם בחלקו עם מתן החלטה ובחלקו לאחר יישום מוצלח של המנגנון שנקבע בהסדר הפשרה למימוש ההטבה.

ת"צ 13447-09/08 רפאל אביבי נ' שופרסל בע"מ ואח'

בית המשפט המחוזי מרכז חייב את עיריית רעננה לשלם גמול לתובעת ייצוגית ושכר טרחת עו"ד למרות הודעת חדילה מטעמה על-פי סעיף 9 ב' לחוק תובענות ייצוגיות. התביעה הייצוגית המדוברת דרשה להשיב ארנונה שעיריית רעננה גבתה ביתר שלא כדין ובניגוד לחוקי ההקפאה. לטענת התובע הייצוגי העלתה עיריית רעננה את תעריף הארנונה לדירת מגורים מסוג דירתו של התובע הייצוגי בשנת 87 בשיעור של 32.63% בניגוד לסעיף 14(א) בחוק יציבות המשק (הוראות שונות) התשמ"ז – 1987, שקבע כי שיעור ההעלאה המירבי בשנת 1987 הינו 22% בלבד. בעקבות הגשת התביעה הייצוגית הודיעה עיריית רעננה על חדילה מגבייה בהתאם לסעיף 9(ב) בחוק.

לאחר הודעת החדילה ביקשו התובע הייצוגי ובאי כוחו שכר טרחה הולם על מאמציהם והצלחת התביעה הייצוגית בכך שהביאה לשינוי דפוסי ההתנהגות של עיריית רעננה. בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת מיכל נד"ב) פסק די משהודיעה עיריית רעננה על חדילה יש לראות בה כמי שהודתה שהגבייה שביצעה עד למועד החדילה לא הייתה כדין וזאת לכל הפחות בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה לתובעים ייצוגיים ומייצגיהם. בית המשפט הוסיף ופסק כי התובענה הייצוגית הזו הייתה ראויה, והביאה להפסקה של גבייה לא חוקית שנמשכה מאז שנת 1987. בנסיבות אלו הוסיף בית המשפט אי פסיקת גמול ושכ"ט ברמה נאותה עלולים להרתיע מהגשת תובענות ייצוגיות טובות כאלה בעתיד ובכך תסוכל מטרתו של המחוקק.

בשים לב לאמור לעיל פסק בית המשפט לתובע הייצוגי גמול של 15,000 ש"ח ולבאי כוחו שכר טרחה בסך של 80,000 ש"ח כולל מע"מ.

ת"צ (מרכז) 30563-03-11 שוקר נ' עיריית רעננה

3.10.11

לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה תביעה ייצוגית כנגד אוניברסיטת תל אביב בטענה שהיא גובה תשלומים מהסטודנטים בניגוד לאמור בהוראות חוק זכויות הסטודנט תשס"ז 2007. לטענת התובעת הייצוגית אימצה אוניברסיטת תל אביב נוהג לפחו מחברות הבחינה של הסטודנטים הלומדים אצלה נסרקות ונשמרות אצלה כקובץ במחשב כאשר על מנת לקבל העתק מקובץ זה יש לשלם לאוניברסיטה 5 ש"ח לכל מחברת בחינה. לטענת התובעת הייצוגית דרישה זו מנוגדת לאמור בחוק זכויות הסטודנט, שם נקבע בסעיף 15(ג) כי הסטודנטים רשאים לעיין במחברת הבחינה ובכל עבודה מסכמת שהגישו בקורס כלשהו וכן רשאים לקבל העתק בתמורה לתשלום עלות ההעתק. בתביעה נטען כי כנגד גבייה זו עומדים הסטודנטים חסרי אונים ונאלצים לשלם עשרות שקלים בשנה על מנת להבטיח לעצמם זכות אלמנטרית. משכך דורשת התובעת הייצוגית השבת הכספים שגבתה האוניברסיטה לטענתה שלא כדין וכן שינוי או הפסקת  הנוהג הפסול הנ"ל.

ת"צ (ת"א) 2735-10-11 ענבל פרברי נ' אוניברסיטת תל אביב

2.10.11

לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעה ייצוגית כנגד חברת פרוקטור אנד גמבל יבואנית המותג FAIRY בה נטען כי חברה זו הורידה את ריכוז החומר הפעיל בנוזל שטיפת הכלים פיירי מ-36% ל-24% ובכך גרמה לשינוי מהותי במוצר. עוד נטען בתביעה כי השינוי האמור הביא לכך שהמשיבה הטעתה את לקוחותיה בכך שלא עדכנה אותם על השינוי בהרכב המוצר, ולא גילתה להם אודות השינוי המשמעותי. מעבר לכך לטענת התובע הייצוגי בהפחתת החומר הפעיל פגעה הנתבעת באיכות המוצר ובכמות הכלים שאפשר לשטוף עמו, שכן לטענת התובע הפחתה בכמות החומר הפעיל משמעותה היא הפחתת כמות הסבון כולה וזאת מבלי ליתן הנחה מתאימה ו/או הפחתה במחיר המתחייבת מהורדת איכותו וכמותו של הסבון לשטיפת כלים.

 ת"צ (י"ם) 680-10-11 משה גרינוולד נ' פרוקטור אנד גמבל